דיסטימיה?

ד"ר הידש שלום, רציתי לשאול אותך לדעתך ואשמח אם תענה לי. יש לי חבר שלהערכתי סובל מדיסטימיה. (זוהי לא אבחנה מקצועית, אך קראתי הרבה על הנושא ואני מכירה אותו טוב). הסימפטומים שלו הם כאלה: חוסר אנרגיה לחיים, דכדוך לעיתים קרובות, חוסר שלווה וחוסר איזון, קיצוניות-התבטאויות קיצוניות, אגרסיביות, פזיזות, התקפי זעם לא רציונלים ומעשים קיצוניים עקב אותו כעס (לא כולל אלימות פיזית, אך התנהלות והתנהגות אגרסיבית), חוסר יכולת להתמודד עם מצבים קשים, גם אם מדובר בדברים פעוטים. אותו בחור בנה לעצמו שלל חומות הגנה כדי לא להתמודד. הוא מוצא תירוצים וסיבות - לא הגיוניות ככל שיהיו - למעשיו, ותמיד מגיע למסקנה שהאחר אשם במצב - קשה לו מאוד להודות בטעויות. הוא לא חווה חוסר תיאבון - להיפך - הוא שמן לא מעט בשנה האחרונה. מבחינת שינה-לעיתים ישנם קשיים להירדם אך לאחר שהוא נרדם הוא יכול לישון הרבה שעות. החיים באופן כללי נראים לו שחורים וחסרי עתיד. הוא סובל מעייפות כמעט מתמדת ומכאבי ראש. למעשה הכי טוב לו כשהוא לבד, ולא פעם שמעתי ממנו שחלומו הגדול הוא לחיות על אי בודד בלי אף אחדהוא לא מדבר על התאבדות באופן רציני, אם כי שמעתי התבדחות בנושא מצידו. כמו כן, יש בו מידה מסויימת של פרנואידיות המתבטאת למשל ברוטינה די אובססיבית של נעילת דלתות/חלונות ובדיקת פתחים לפני השינה, ובכלל - נטייה לא לסמוך על אף אחד. אני מנסה באופן תמידי לעודד אותו לפנות לטיפול תרופתי, אך חומות ההגנה שלו חוסמות אותי, והוא מבטל את האפשרות. כאן המקום לציין שאני בעצמי נוטלת באופן קבוע את אחת התרופות מקבוצת SSRI, והוא רואה עליי שאין שום תופעות לוואי. האם יש לך עיצה שיכולה לעזור במצב כזה? איך עוזרים לבחור לראות את הדרך לפתרון? בתודה מראש, לירז

קשה לעזור בכזה מקרה. לפי התיאור יש לו גם הפרעת אישיות ולא רק בעיה במצב רוח. קשה לשכנע אדם עם הפרעת אישיות שמשהו אצלו לא בסדר ושהוא צריך טיפול. אותו בחור צריך לרצות להשתנות ולגשת ביוזמתו לטיפול פסיכולוגי. את יכולה להראות לו ולהדגיש בפניו את הדברים שצריכים אצלו בשינוי ואולי בסוף הוא יתרצה.

מסכימה עם עדי. הרצון לשינוי חייב לבוא מהבחור עצמו. דבר נוסף- תרופות הן לא תמיד הפתרון הרצוי, אחרי הכל תמיד יש להן בסופו של דבר תופעות לוואי כלשהן שגם ממשיכות הלאה, ולא חולפות לאחר התקופה הראשונה, ואם ניתן להתגבר על הדכאון באמצעים אחרים עדיף.