חייבת שתלמד אותי מושגים פסיכולוגים על התיאור הזה

אני לא מסוגלת לעשות דברים שאני לא מתעניינת בהם. לפני כל משימה, אני מרגישה שאני רוצה להיות כבר מאחוריה. מרוב שיש לי מוטיבציה חזקה לעשות אותה[ כי בדרך כלל הן משימות שמאוד חשוב לי לעשות אותם],אני כבר עסוקה אך ורק במחשבה וברצון לעשות את זה. אבל כשיש לי סוף סוף תושיה לעשות, אני לא מצליחה להכריח את עצמי להתעניין . ואני חייבת להכריח את עצמי להתעניין במשימה כי בלי התעניינות, אני לא מסוגלת להתחיל אפילו עם חצי אחוז ממנה. ואז כשאני מנסה לכפות על עצמי בכוח ואומרת לעצמי "שאני אעשה את המשימה בכוח אם לא א אלוהים ישלח לי מחלה" אז אני מרגישה את רוח הנחישות של עצמי וכל גופי נמרץ בהחלטה הנחושה של המוטיבציה האדירה לעשות את המטלה ואז הגוף שלי מביע התנגדות ודחייה חזקה כי זה לא מעניין אותו ואני מכריחה אותו להתעניין בכוח, ואז בהתחלה הגוף מגיב לאותה משימה לא מעניינת בהברחה עצומה של הריכוז והקשב אל דברים אחרים ששיותר מהנים ונוחים,הגוף בכל הצורות רק כדי לא להתעניין כך שגם בילבול,טיפשות, בכל מיני צורות רק כדי לא להתעניין במשימה. כאילו איזה סבל המשימה גורמת לו שהוא ככה דוחה כל התעניינות וכל התעסקות בה. רציתי לדעת כיצד מגדירים הפסיכולוגיה מגדירה בעיה כזו, ואיזה מושגים בפסיכולוגיה קשורים לתיאור הזה או לחלק ממנו ?

טלי, לא כל כך ברור למה את בכלל צריכה לעשות דברים שאת לא מתעניינת בהם? למה לבחור משימה שאת חייבת להכריח את עצמך להתעניין בה? למה את צריכה להילחם בגוף ובנפש ולאלץ את עצמך לעשות דברים בכפייה? את לא במחנה כפייה, או בטירונות או במארינס, נכון? ייתכן שאת רוצה להוכיח לעצמך את ניצחון החומר על הרוח ולהוכיח לעצמך שאת מסוגלת לעשות הכל, גם דברים שלכאורה משעממים אותך ווגורמים לגוף שלך להתנגד ולחוש דחייה ובקיצור את אונסת את עצמך ולשם מה? נצלי את התושיה, הנחישות והמוטיבציה שבך לעשיית דברים שכן מעניינים אותך (גם אם הם לא נראים בעינייך הכי חשובים בעולם). באף מקום לא כתוב שאסור לך להינות מדברים מהנים ונוחים. אז תעיפי את התזה המטופשת הזאת ומייד. ומה זה בדיוק משימות שמאד חשוב לך לעשות? האם אלה משימות יומ-יומיות שוטפות והכרחיות או כל מיני דברים שהחלטת שאת חייבת מאיזו סיבה עלומה לבצע אותן. תגדירי לעצמך את הכיוון שמעניין אותך ואז גם תהיינה לך משימות לבצע ותשמחי לקראתן ולא תרצי רק לסיים אותן וזהו.

אני לא מתכוונת למשימות שאפשר לוותר עליהם. כי מה אני נראת לך משוגעת שאני אכריח את עצמי לעשות דברים שאפשר בלעדיהם ? אני מתכוונת למשימות של חיי היומיום שאי אפשר בלעדיהם כמו כל מיני דברים שקשורים בעבודה, בחיי היומיום בתפקודים הכרחיים של היומיום . וגם לדברים שאם אני לא אעשה יגרם לא רק לי נזק אלא גם לאנשים הקרובים לי ביותר . וזה קורה גם הדברים שבתחום אחריותי וגם בדברים שלא בתחום אחריותי. אבל אלה דברים הכרחיים ביותר שבלתי אפשרי לוותר עליהם.