אני מרגישה שאני לא יכולה יותר

הידש שלום, כפי שכתבתי לך בעבר שהיו לי בעיות עם הורי ושאני לא יכולה לתפקד. 7 שנים מחיי עסקתי בספורט, להורי זה לא נראה בגללג הקשר עם האוכל. כתוצאה מכך כל הזמן הסתרתי את עצמי מהם פחדתי להיות בקרבתם הם הציקו לי. ניום זה הגיעה למצב קיצוני שאני איבדתי את עצמי אני פשוט לא אותה הילדה שני הגינגית שכולם מכירים שמצטיינת בכל דבר. היצר שבתוכי הוא להלהיב אנשין ולהתלהב מעצמי ומכל ההתעמלות והאירובי שלמדתי כל החיים אבל כל השנין לא יכולתי לעשות זאת כיוון שהמצאתי שההוים שלי כל הזמן עוקבים אחרי מה שאניאוכלת ושאסור להיות משוחרר וכל הזמן צריך לחשוב על זה. היום המצב הוא שאף אחד בעולם לא מכיר אותי ואת היצרים שלי ואין לי בכלל רצונות. כי הגוף שלי לא פועל וגם לא ההגיון. מה לעשות שהגוף שלי פועל אני כזאת שאוהבת את החיים ואת חיי הספורט כי כל חיי עסקתי בזה אך גם אף פעם לא הייתי בבית ולו הפגנתיאתץ כישורי בבית. עכשיו כשאני בבית יצאתי לגמרי מהחיים כדי שהורי לא יציקו לי עם זה שוב בקיצור אני מסובכת לגמרי. ואה.. המצאתי גם שהורי עוקבים לי אחרי המח ושהם יודעים עליי הכל זה גם קודם מתי אכלתי ואם לא אז הם יאסרו עלי לעשות ככה וככה. ובכלל אני פוחדת עכשיו לחזור לחיים אחרי שנה שאני כבר לא שם טוטלית כי כשאחזור כל היצרים שלי הם של עשייה ועשייה ספורטיבית וההורים שלי לא בעד זה ואז אויל שוב יעצרו לי את החיים? הידש אני בבעיה קשה כבר הייתי אצל כמ הפסיכיאטרים וכולם נתנו לי תרופותת אניטי דיכאוניות של אעוזרות כי לא זו הבעיה. אני מטיבעי ילדה אופטימית שכל מה שרציתי כל חיי זה להצליח במישור הספורטיבי והאקדמי רציתי ללמוד תזונה או רפואה. אני לא חושבת שהתרופות האלה מחזירות בן אדם לשיווי משקל. בבקשה תן לי עצות טובות תודה שני.

לשני הג'ינג'ית האופטימית, אין ברירה - בחיים אי אפשר לעשות רק דבר אחד ופשוט לזרוק את כל היתר. החיים הם תערובת של קצת מכל דבר. או בקיצור, אי אפשר רק לעסוק בספורט והתעמלות ואירובי ולהלהיב אנשים מחוץ לבית, כי יש חיים אחרי כל הפעילות הזו - ויש וצריכים להיות גם כישורים אחרים. בגלל הרצון האובססיבי שלך להצטיין בכל דבר - פשוט שכחת פרט קטן - את שני האופטימית ומלאת שמחת החיים שבמלחמה להשיג את המקום הראשון בספורט איבדה את עצמה. לגיטימי ומותר לאהוב ספורט אבל אסור בהחלט להזניח את היכולות והכשרונות האחרים. תפסיקי לחשוב שכל העולם נגדך ושההורים שלך רודפים אחרייך. במקום זה תחליטי שאת הולכת ללמוד תזונה או רפואה ועושה משהו עם שני הבן-אדם ולא רק עם שני המתעמלת. את צריכה להשקיע ממש הרבה עבודה רצינית כדי לבנות את עצמך וכדי להחזיר את האופטימיות ואת שמחת החיים שאבדו לך. קחי את עצמך בידיים,

מה קרה?

כתבתי פעם אחת וזה נמחק אז כתבתי עוד פעם.

לשני שלום, צר לי שרק עכשיו הגעתי לשאלתך, אני עובד עם חיבור איטי מאוד לרשת ומבזבז המון זמן כאשר אני מחכה שהעמודים יעלו. אני זוכר את שאלתך בפעם הראשונה. קראתי כעת את השאלות והפרטים הנוספים שהוספת אבל אין לי תשובה שונה מהקודמת. חייבים למצוא דרך לצאת ולהתרחק מבית ההורים ולעבוד על ההפרדה מההורים. מה שלך ומה שלהם ומה משותף. אם קשה לך ואינך יכולה לבד אז כדאי להתייעץ ולהגיע לטיפול של איש מקצוע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש