עד החתונה זה יעבור

התחלתי לעבוד לפני כחודש בבית קפה ליד הבית שלי. העבודה די זוועתית אבל אני לפחות לא יושבת בבית כל היום ולא עושה כלום. הבעיה היא שאני כל הזמן עייפה כנראה בגלל הפריזמה. אני ממש מחכה בקוצר רוח להפסקת הטיפול. עוד שבועיים נגמרים ה-10 חודשי מינימום לטיפול ויש לי תור לפסיכיאטרית שלי. אני ממש רוצה כבר להפסיק עם זה. לא בגלל שלא נוח לי לקחת כדורים אלא כי אני ממש עייפה כל הזמן, וכל התופעות לוואי האלו מתישות אותי. אתמול קיבלתי כוויה די רצינית בעבודה והרגשתי רע מאוד באופן כללי אחרי שזה קרה, כנראה קצת שוק מהטראומה. ישר הלכתי לרופאה שלי והצהרתי על תאונת עבודה וקיבלתי שבוע גימלים. אחרי זה חזרתי הביתה, אמא שלי הכריחה אותי לשתות והלכתי לישון ל-5 שעות. בלילה ישנתי עוש 13 שעות, והיה לי מאוד קשה לקום. יש לי ממש תחושה שעברו כמה ימים מאז אתמול בגלל כל העומס הרגשי הזה. עכשו אני בסדר, אני מרשה לעצמי להתבטל קצת ולנוח. אף פעם זה לא קרה לי שככה הייתי בהלם מפציעה. ךא נורא, אפילו העור לי נרגע ואפילו אין לי שלפוחיות כי ישר שמתי קרח על המקום. לאחרונה אני קצת מדוכדכת אבל זה ממש לא מפחיד אותי כמו לפני הטיפול. גם בגלל העובדה שאני עדיין הולכת לפסיכלוגית וגם בגלל שיש לי סיבות די אוביקטיביות לא להיות מרוצה. אני לא מצליחה לרדת במשקל למרות כל המאמצים, ונורא חסר לי בן זוג. גם המחשבות על הכסף שאני חייבת להורי בעקבות ההלוואה שלקחתי מהם קצת יושב לי על הלב, אבל בשונה ממצב דכאוני זה לא משנה לי את הסדר יום, זה לא גורם לי להתכנס בתוך עצמי, אני עדיין מאוד חברותית ומתפקדת כמו שצריך. אני מודה שהמצב לא אידאלי , וקשה להסביר איך אפשר להיות במצב רוח רע אבל לא דיכאוני אבל זה שונה בתכלית מדיכאון ממש. כמובן שחשוב להיות עם האצבע על הדופק כדי שהמצב לא ידרדר חס וחלילה לדיכאון. עכשו כשאני קוראת את מה שכתבתי זה נשמע קצת עמוס ומעורבב, אבל אני משערת שככה זה בכל מה שקשור לנפש האדם. איןלי מגירות וקלסרים מסודרים במוח, ויוצא איך שיוצא. בפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית באתי עם מצב רוח די רע בגלל עניין המשקל, והיא עשתה לי מן סיכום כזה על מה שעשינו עד עכשו. היא הזכירה לי את כל הסיוטים שהיו לי על החבר שלי לשעבר, ושהיה לו תפקיד מאד גדול במצב שלי. שעצם זה שאין לי כבר סיוטים עליו, יכול להיות קשור לכדורים אבל בהחלט גם יכול להיות קשור לעובדה שזה כבר מאוחרי מבחינות רבות וזה לא משפיע עלי כמו בעבר. זה הכל להפעם. אני מקווה לבקר שוב בקרוב, אני כל הזמן קוראת מה שקורה פה, לא תמיד יש לי מה לומר. שנה טובה וחג שמח לכולם.

הי שירה אני מאוד שמחה לשמוע שאת עובדת, מתפקדת ובסך-הכל זורמת עם החיים, לחיוב ולשלילה. מאוד התחברתי למשפט שלך על הקושי להסביר איך אפשר להיות במצברוח רע אבל בלי שזה יתדרדר לדיכאון. כמה נכון. מאחלת לך שנה מצוינת שתמצאי את המקור האולטימטיבי לאהבה שכל-כך חסרה לך ושמצב הרוח הרע לעולם לא יהפוך שוב לדיכאון אבישג

זה לא תורה מיסיני ואם את חושבת שאת כבר לא צריכה את אתרופה אז תתיעצי עם הרופא\ה שלך ותפסיקי,מנסיון נוגדי דכאון זה לא אנטביוטיקה שצריך מינימום או מקסימום לקחת אלה רגשות והרגשה של בטחון אני לדוגא הפסקתי אחרי אותם 10 חודשים ו... לכאורה זו הייתה טעות. טיפול שכזה אינו בנוי על לוח זמנים וסטיסטיקות אלה על מצב אינדודואלי ורגשות ובעיות סוביקטביות