דיכאון בעקבות פרידה לפני חתונה

ד"ר הידש שלום אני בת 26 וקראתי את הכתבה על דיכאון קשה וכנראה שאני סובלת מזה, כל התסמינים מצביעים על כך . חברי עזב אותי לפני חודשייםוזאת אחרי שנתיים וחצי של קשר אינטנסיבי ותאריך לחתונה ההכנות כבר היו בעיצומן היינו אמורים להתחתן בנובמבר. יש לציין שהוא האהבה הראשונה שלי והיחידה שהיתה לי והוא היה כל עולמי וכל חיי הייתי ממש קשורה אליו בנפש. הוא החליט לפרק הכל כי היתה הדרדרות במערכת היחסים לפני החתונה עקב מצב כלכלי קשה בבית שלו עד כדי חובות שהוא מעורב בהם ועקב הוצאות גדולות של חתונה ורכישת דירה וכו' והוא פשוט החליט שהוא לא רוצה להתחתן היתה לו מן תחושה של חוסר מיצוי שהוא לא טייל מספיק בעולם כי הוא לא היה הרבה בחו"ל וגם בנושא של לימודים הוא אף פעם לא למד באופן רציני בעוד שאני ראיתי עולם טיילתי וגם למדתי. בכל מקרה, מאז אני בדיכאון כרוני עד כדי חוסר תפקוד רצון לישון כל הזמן ואי יכולת לתקשר עם הסובבים כי הם לא מבינים אותי וחושבים שהפתרון זה גבר אחר בעוד שאני לא מסוגלת לצאת עם אחרים וגם כשאני מנסה אני חוזרת מהפגישה ונכנסת עוד יותר לדיכאון כי היה לי חבר מאוד כריזמטי וכולם פתאום נראו לי רדומים לידו ומשעממים. אז גם לצאת עם אחרים לא עוזר וגם לדבר עם חברים זה לא עוזר כי אומרים שהזמן עושה את שלו ואצלי ככל שעובר הזמן אני שוקעת בזה יותר ומתגעגעת אליו יותר ועוד יותר בוכה. הייתי רוצה לקבל ממך ייעוץ אם אתה מקבל בחיפה ואיך ניתן לקבוע תור או שלחילופין אם אני צריכה פסיכולוג ולא פסיכיאטר אשמח אם תפנה אותי למישהו בחיפה כי אני ממש זקוקה לעזרה. תודה

לירון שלום אולי תוכלי בבקשה לשלוח את הקישור לכתבה שדיברת עליה תודה מראש ותרגישי טוב

הכתבה מופיעה באתר הזה במגזין ממש בשער שלו בשם איזה דיכאון-ההבדלים בין המינים, ד"ר גידי רובינשטיין למי ששאל ממש זיהיתי את עצמי שם.

לירון שלום עברה עליך חוויה מאוד לא נעימה, בלשון המעטה. פרידה מבן זוג שלא מרצונך היא תמיד קשה, ובפרט כשמדובר בתיזמון כל כך גרוע - לאחר שכבר הוחלט על חתונה והחלו ההכנות. נראה לי שמה שאת עוברת כרגע הוא בגדר הטבעי. את בעצם חווה תהליך של אבל על אובדן. אדם שהיה חלק מחייך (ועל פי דברייך היה בעצם כל חייך) נעלם לך פתאום, וזה בוודאי כואב מאוד מאוד. תהליך האבל הטבעי מחולק לשלבים, ולפי דברייך נראה שאת עדיין נמצאת בשלבים המוקדמים שלו - שעיקרם הסתגרות בתוך הצער והכאב שלך, חוסר עניין בסביבה ודיכאון. לכל אחד הקצב שלו בתהליך עיבוד האובדן, יש שעוברים בין השלבים מהר יותר ויש שמתעכבים קצת יותר על השלבים המוקדמים. איני חושבת שאת זקוקה לפסיכיאטר בשלב זה, כי לא נראה לי שאת צריכה כדורים. את זקוקה לזמן, וזמן יש לך גם בלי מרשם רפואי כלשהו. למרות שכרגע מה שבא לך זה להיות לבד עם עצמך, ולמרות שנדמה לך שאף אחד לא מבין אותך ומה הטעם לצאת ולהיות בחברת אנשים אם כל מחשבותייך ממילא ממוקדות באהוב ליבך - - - תנסי לעשות את המאמץ ו"תכריחי" את עצמך כן לקום מהמיטה ולבצע אפילו את הפעולות הפשוטות ביותר. היעזרי ככל יכולתך בחברות טובות, זוהי השעה הטובה ביותר שלהן (מניסיון) - חברות בין נשים היא במיטבה במצבים קשים, ויש לך הזדמנות לגלות זאת. לא הייתי מציעה לך לנסות בשלב כה מוקדם לצאת עם גברים אחרים כי את ממילא לא פנויה לכך רגשית, כך שזה סתם יגרום לך לייאוש ולמחשבות בנוסח: "כמו שחשבתי, אף אחד לא ימצא חן בעיני כבר אף פעם..." לב שבור הוא כואב נורא, לא סתם נכתבו על זה אלפי שירים... אבל ללב יש יכולת החלמה מופלאה. והזמן, במקרה הזה, הוא הרופא הטוב ביותר. אל תשמרי בבטן, דברי עם חברים קרובים, תפנקי את עצמך בכל הדברים שאת אוהבת ותאמיני לי שזה יעבור. שתדעי עוד המון אהבה אבישג

ללירון שלום, אני מצטרף למה שאבישג כתבה.. אבל ודיכאון דומים מאוד באופן הביטוי שלהם, אבל על אובדן הוא טבעי ואין ספק שישנם הרבה דברים שאת צריכה להבין ולעכל עד שתוכלי להמשיך בחייך. במצב הזה את צריכה הרבה מאוד כוחות ותמיכה מהאנשים הקרובים אליך, רק שלא יהיו ביקורתיים.. שנה טובה דר' גיורא הידש

קודם כל , המון תודה על התגובה המושקעת. לי פשוט אף פעם לא היה ניסיון כאוב כזה כי זו היתה אהבה ראשונה וקויתי שגם תהיה האחרונה, לא חשבתי שזה פתאום יגמר בגלל זה גם נורא לקחתי את זה קשה . זה מאוד מנחם לשמוע מילות עידוד מעין אלה במיוחד לאור העובדה שמסביב המשפחה והחברים לא ממש מבינים מה יש לי כל הזמן אומרים לי: את יפה, חתיכה לא חסר לך כלום חכמה אז מה נדבקת דוקא אליו הוא לא מגיע לקרסוליים שלך וכל הדברים האלה...וזה מה זה לא מעודד כי הם כאילו חושבים שאני יכולה להשיג כל אחד אבל אני רוצה דוקא את מה שאי אפשר להשיג-אותו. אז תודה שמישהו בכל זאת מנסה להבין ולעודד בגלל זה גם פניתי לכאן רציתי לנסות לשמוע מגורמים מבחוץ קצת תמיכה... הקטע הכי כואב כאן שלא עומדים מאחורי כי מהתחלה כולם אמרו שמגיע לי הרבה יותר ושהוא לא בשבילי בכלל וגם זה מעין כרוניקה של מוות ידוע מראש, כולם צפו שהוא גם יעזוב אותי כי הוא עזב אותי איזה 3 פעמים במהלך הקשר כך שצפו שזה מה שיקרה בסופו של דבר וזה מאוד קשה שכולם גם עוד שמחים לאיד ואומרים: "אמרנו לך". זה רק מגביר את הכאב תמיד היה לי לאן לברוח אליו לקבל חמימות ומילה טובה ועכשיו אני רק מחפשת מאיפה לשאוב עידוד. תודה על התמיכה