חבר שלי בדיכאון ממושך

שלום , יש לי בעיה קשה.זה עתה סיימתי מערכת יחסים של למעלה משנה . ידעתי שבמהלך הקשר הוא נפגש עם פסיכולוגית . זה עתה ( לאחר שנפרדנו) הוא החליט לספר לי , שהוא סובל מדיכאוןלמעלה מ-10 שנים (בעקבות חוויות שעבר בילדות) . כעת הוא סיפר לי שבמהלך הקשר בנוסף הוא נפגש עם פסיכיאטרים ואף קיבל כדורים נגד דכאון ושהיה הרבה "משחק והשקעה" בלהסתיר את אשר עובר עליו , למרות שהוא מאוד אוהב אותי . ולשאלה : האם הטיפול התרופתי ( בשילוב עם מפגשים פסיכולוגים)יכול לרפא אותו ואם כן האם יש זמן מוערך לכן ? כמו כן האם אני צריכה לתת לו את המרחב לחשוב את המחשבות שלו או להיות לצידו ולתמוך בו ( הוא בעצמו מאוד מבולבל וגורם גם לי להתבלבל )?

הי דנה אני מבינה שאת מאוד מתלבטת. לא ברור לי האם את מתלבטת לגבי המשך הקשר איתו, כי פתחת את המכתב בכך שאמרת שבעצם סיימת את מערכת היחסים איתו. האם את בכל אופן שוקלת לחזור לתוך מערכת היחסים? אין לי מושג האם ההחלטה שלו לשתף אותך בבעיותיו דווקא לאחר שסיימתם את הקשר, קשורה לאיזה ניסיון נואש מצידו להחזיר אותך אליו - אולי מתוך "רחמים" או אמפתיה וכו'. במידה וזה הענין - עצתי האישית היא שאסור לבסס קשר זוגי על סיבות אלה. אל תניחי לעצמך לחוש מבולבלת מהאמפתיה שאת חשה למצבו כרגע, ולטעות בין מושגים כמו "אהבה" לבין "אכפתיות". לגבי השאלות הספציפיות ששאלת: לפי דבריו, הוא סובל מדיכאון קשה במשך 10 שנים. מדובר בפרק זמן ארוך כך שהשאלה שלך - תוך כמה זמן אפשר לרפא אותו- היא מורכבת ואת וודאי יודעת זאת בעצמך. קשה לנבא בנושאים כאלה, מדובר בנפש האדם ולא בחוקים מתמטיים יבשים... נראה לי סביר שאם הוא סוחב איתו עשור שלם של דיכאון וחוויות קשות מילדותו - הגיוני להניח שהטיפול לא יהיה משהו בשיטת הזבנג וגמרנו. לכל אחד יש את הקצב שלו וחשוב לא לזרז תהליכים כאלה, כי זה רק יפגום במקום להועיל. לגבי השאלה האם להיות לצידו או להניח לו זמן לבדו עם מחשבותיו, גם כאן התשובה אינה חד משמעית ותלויה בשניכם: האם הוא רוצה להיות לבד או שהוא מבקש את קרבתך ? האם את מעוניינת להיות בקרבתו או שכרגע את מרגישה שזה לא מיטיב איתך ? אני מאוד מבינה את המצוקה של חברך, אבל הייתי מציעה לך לא לאפשר לו לבצע עליך מניפולציות רגשיות באמצעות מצבו הדיכאוני. כלומר - לא לגרור אותך לתוך זה ביחד איתו. אם שניכם רוצים להיות האחד עם השניה - מצוין אבל אם זה לא מתאים, אפילו רק לאחד מבין שני הצדדים - אז פשוט לא. בהצלחה אבישג

דנה היקרה! הייתי במצבך לפני 10 חודשים בדיוק כשחבר שלי סבל מאותן בעיות ונראה כי דאג להסתיר אותם אבל הרחתי שמשהו לא בסדר.בחקירה נוספת של העניין גילתה לי אימו כי גם היא ואביו ו-2 האחיות שלו לוקחים כדורים והנחתי שזוהי בעיה גנטית משפחתית.לומר לך את האמת את נשמעת צעירה ואילו אני כבר בת 35 ולמרות זאת החלטתי לגמור את הקשר כי לא התאים לי.אולי זה לא יפה אבל זיכרי שבעיות כאלו יחזרו על עצמן בעתיד את בעיית הדכאון לא ניתן לפתור לגמרי.מה לגבי הסקס וההשמנה האם גם מזה הוא סובל? אגב מה גילו היום?בשביל שאוכל לדעת כמה שנים הוא בתוך זה? אשמח לעזור ותהיי בסדר כי ההיגררות לצד שלו היא קלה ביותר. שנה טובה לך חמודה

הי דנה קודם כל זה שאת מתעניית ושואלת מראה שאת דואגת לחבר שלך ובאמת אוהבת אותו. דיכאון יכול לאכן לחלוף כאשר מקבלים את הטיפול הנכון ונראה שחברך תחת ההשגחה הנכונה. אם הוא סיפר לך על כך סימן שהוא בוטח בך ומרגיש מספיק נוח לעשות זאת. חשוב שתראי לו שאת תמוכת בו ומבינה אותו בהצלחה לכם אריאל

לדנה שלום, השאלה שלך מאוד במקום אבל אני חושב שתמיד צריך לראות את התמונה הרחבה. קודם כל איזה אדם הוא וכיצד הקשר ביניכם. הדיכאון הוא רק חלק מהתמונה ולא הכל. אם הקשר ביניכם טוב אז השאלה לאן אתם מתקדמים, עם מדובר על קשר רציני ומחשבה לגבי עתיד משותף אז צריכים כבר לשקול את הדברים באופן יותר מעמיק. בדרך כלל אני רואה את הזוג ביחד, (בהסכמת המטופל-החבר במקרה שלך), ואז פותחים את הקלפים והרופא עונה על השאלות לא באופן כללי אלא באופן פרטי על החבר. כלומר בדרך כלל דיכאון הוא מצב חולף ומבריאים ממנו, אבל שוב תשובות מפורטות ואישיות ניתן לקבל רק מהרופא המטפל. בדרך כלל אנשים הסובלים מדיכאון הם יותר מופנמים והמצפון יותר מפותח, מכאן גם המחשבות שהוא רוצה להתרחק כדי שלא תפגעי.... - הלוואי וכל עם ישראל היה עם מצפון כזה.... בקיצור, אם הקשר ביניהם מעמיק ורציני הייתי חושב שכדאי שישתף אותך והייתי שוקל פגישה משותפת עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש