להידש

לד"ר הידש אין טיפולים! למה אתה אומר שיש פתרונות - אין פתרונות!!! אני זקוק היום לשיחות,מ י ד י י ו ם. זה ברור לי כמו שברור לך שאתה רופא, ואכן מי שמטפל בי סבור שאין מקום לתרופות (כרגע) אבל אני מוזנח כי אין עם מי לדבר.כסף לעשות את זה -אין. בקופת החולים- גם אין אפשרות לתשלום כזה,כי זה לא זול בהרבה מפרטי ממילא. גם במרפאות התור ארוך ,והטיפול השיחתי לא ניתן כמעט,"זורקים" אותך עם תרופה הביתה. למה אתה משקר, בפרוש אני אומר שאתה משקר. אין טיפולים! אז מה דיני,"לחכות" שאני אדרדר עוד ועוד? כדי שאז באמת צריך כדורים ואז יגידו ש"טיפלו בי כמו שצריך??????" ככה? תבין שאני הולך לשיחה פעם בשבוע או שבועיים,זה מה שיש לי לשלם, וזה מעט לי מאוד? אתה מבין שאמרו לי בבית חולים לחכות ושוב לחכות? מה אתה כל הזמן זורק כאן "ללכת לטיפול"? הרי אין טיפול למי שאינו עשיר מספיק ואתה יודע את זה בבקשה ,תציע לי חלופות להשיג את מה ש א נ י צ ר י ך .אם תאיר את עיני במשהו שלא ידעתי עליו שיכול לתרום לי בעניין שאקבל סוף כל סוף שיחות פעמיים בשבוע (לפחות) ושזה יועיל אני אזכור אותך לטובה כל חיי. אתה יודע מה אני מרגיש? מה עובר עלי? מיום ליום אני מאבד עוד ועוד,מיום ליום אני משמין/.מתנתק/ מתרחק מאנשים/סובל/מאבד שליטה והכי חשוב רואה איך כל זה קורה לי ואני עומד חסר אונים מנגד וכל זה רק בגלל שאין כסף לטיפול והמצב כפי שהסברתי!

לברד שלום, צר לי לשמוע על מצבך ומה שאני שומע ממכתבך הוא זעקה קשה על המצב ובקשה לעזרה. אני מכיר את המצב של מערכת הבריאות, ואני מסכים עם הדברים שכתבת. אם היית שואל, הייתי אומר שקיים כאן עוול היסטורי וכבר שנים רבות שהתקציבים והטיפולים בבריאות הנפש מצומצמים בלשון המעטה. רק דוגמא קטנה, 95% מתקציב בריאות הנפש מגיעים לבתי חולים פסיכיאטרים ורק 5% לקהילה, מה שאתה קורא "שיחות". איני יודע כיצד לשנות את המצב הבסיסי ועם כל המצב הכלכלי הכללי, איני חושב שיהיו שינויים גדולים. אבל נעזוב את הכללי ואנסה לעזור לך. אם תציין את אזור מגוריך אוכל לנסות לכוון אותך, אתה כותב שאתה נמצא בשיחות. היכן? דר' גיורא הידש

איזור מגורי הוא קרית מוצקין. וכמו שאמרתי אני משווע לטיפול יותר אינטנסיבי. נמצא ב"שיחות" במקום פרטי אצל איש מקצוע פרטי.אם המייל שלי יכול לעזור כבר לא אכפת לי הבעיה כמו שאמרתי היא כלכלית בלבד.אין לי יותר מכ 500-ש"ח לזה בחודש וזה לא מספיק.עם פחות מפעמיים בשבוע במצב שלי-אני עלול לחלות ,אני צריך כסף פי חמש(!!) בערך,ואף יותר!!! .אין גם שום היגיון בתקציב שציינת כי לא משקיעים במניעת האשפוז ,ככה אני רואה,המדינה הזאת משוגעת ושר האוצר צריך אשפוז.5 אחוז בלבד למניעת מחלות ותחלואה ואשפוז? למה אתם לא מתקוממים (הרופאים)? טוב נעזוב את הכללי איך אני מתחלץ עכשיו???

ד"ר הידש - אולי לא אתה הכתובת לביקורת, אבל אולי אתה תוכל לענות לרבים מאיתנו: למה מחירי הטיפול הנפשי לסוגיו כה גבוהים בסקטור הפרטי, בזמן שאין מדובר במותרות כמו טיפולים קוסמטיים. מקובל עליי שאדם המגיע לפסיכיאטר מספר פעמים בודדות, ישלם ע"פ התעריך הגבוה (מאות שקלים) לביקור, כמו לכל רופא אחר. אולם בתחום בריאות הנפש מטופלים רבים באים לרופא המטפל לשיחות בלבד, או לשיחות בעיקר, ואין להם אפשרות למצוא חלופה הולמת בסקטור הציבורי. מאחר שלא תמיד ניתן להעריך מראש (או להעריך נכונה) את משך הטיפול, את מה שיקרה ויעלה במהלך הטיפול, ואת הזמן הנדרש למטפל כדי לאבחן הבעיה, אין באפשרותך להיערך או להחליט האם תוכל לעמוד בכך מבחינה כספית. בהשוואה לנותני שירותים פרטיים אחרים על בסיס קבוע (טיפול משפחתי, מיני, פיזיותרפיסטי, מורים פרטיים לסוגיהם - לרבות ריפוי בעיסוק ומתמחים בלקויות למידה) המחירים בתחום בריאות הנפש גבוהים, מופרזים ומוגזמים - כל שכן בתקופת מיתון ובתקופה שאי-הוודאות, חוסר היציבות והפיטורין עושים את שלהם לנפש האדם. אולי עליכם לדון באחד מהכנסים הרבים שלכם בעניין התעריפים השערורתייתים, או שמא ידיכם עמוסות לעייפה, ואינם מודעים לכך/ אינכם רוצים לעסוק בכך ? אני מזדהה עם צעקתו של ברד. אומנם מצבי הנפשי אינו דומה כלל לשלו, אך בגין העלויות הכספיות נאלצתי להפסיק טיפול בעיצומו. לפי הערכת המטפל, נדרשות כשנתיים של טיפול נוספות. במילים אחרות: בהערכה כללית גסה - עליי לגייס עשרות אלפי שקלים לשם כך. ויתרתי על כל מה שבאפשרותי - שכרתי דירה קטנה יותר באזור "לא משהו", אין חו"ל, אין כבלים, בילויים, חוגים ועוד כדי לאסוף כל אגודה ולהעבירה למטפל. אפילו צמצמתי את צריכת המזון שלי (לא קונה בכלל בשר, פירות ומוצרי חלב שאינם מסובסדים), אך מסתבר שללא כסף אין טיפול! האם אתה מסוגל להבין את משמעות הדברים שאני אומר ??? - אין כסף או נגמר הכסף - נגמר הטיפול! וזאת גם אם הגעת לנקודות משמעותיות וגם אם עצירת הטיפול בשלב זה תהיה בעלת השלכות שליליות לעתיד. רק נס יוכל להחזיר אותי חזרה לטיפות, שכה שיוועתי לו וחיכיתי שנים עד שאזרתי אומץ לפנות אליו. אשמח לשמוע את התייחסותך לנושא כאוב (בלב ובכיס) זה. יותם. אגב - יתר חברי הפורום מוזמנים להתייחס לדבריי גם הם.