קשה לי....

אני כבר לא כותבת לאחרונה כי פשוט המצב נכנס למן מסלול די רגוע ואין לי כל כך מה לספר. התחלתי לעבוד לפני שבוע במטבח בבית קפה חדש שפתחו ממש ליד הבית שלי. זה מאוד נוח ונראה לי שדי מרוצים ממני. יש ם אנשים מאוד נחמדים למרות שקצת קשה לי עם חברה חדשה. כל האנשים שהיו סביבי בזמן האחרון היוחבים קרובים או משפחה וקצת משונה להתחיל להכיר אנשים חדשים ולהתקרב, וזה ממש מתיש. העבודה עצמה לא מסובכת אבל זה משמרת של קרוב ל-10 שעות כל הזמן על הרגליים. במקרה גם שתי משמרות הייתי צריכה ללמד שני עובדים חדשים שהגיעו, וזה גם לא היה קל. בזמן האחרון נורא חסר לי בן זוג, מישהו לחלוק איתו מחשבות, להתייעץ איתו, לחבק, להות ממש קרובה למישהו. יש לי חברות מקסימות אבל הן לא ממלאות את החלל שהולך ומתרחב. אני מקווה שבקרוב יסתיים הטיפול התרופתי. אנ עדיין הולכת לחדר כושר, ומקווה שבסוף החודש אוכל להחזיר להורי חלק מן ההלוואה שקיבלתי. זה ממש יושב לי כמו אבן על הלב ומדיר שינה מעיני. איכשהו חשבתי שעד עכשו אני אהיה כבר בצב טוב יותר מבחינת החיים שלי, שאני ארד במשקל קצת, שהיה לי חבר אולי... זה לא קורה. יש לי חברה שראתה לפני שבוע תמונות מהתקופה שהייתי 15 קילו פחות אצל חברה משותפת שלנו.היא התקשרה לומר"איזה יפה היית וסקסית. מעכשו רק חסה ומים ". אני יודעת שהייתה לה כוונה טובה, אבל זה ממש גרם לי להרגיש רע. כאילו אין תקווה, ואיןסיכוי שאי פעם אחזור למשקל הקודם שלי. אני מווה שבקרוב החששות יתפוגגו קצת, והמצב ישתפר.

היי שירה, תמיד טוב לשמוע ממך למרות שלא תמיד דברים טובים....אני מקווה שהעמידה על הרגליים במשך עשר שעות יפחיתו כמה קלוריות נוספות כיוון שהדבר מאוד מעיק עליך. עם זאת אני מקווה שבלי קשר לחצוניות תמצאי בן זוג אשר ישלים אותך ויוסיף לך. שיהיה רק טוב, המון אושר ובריאות הידש

היי אני מבינה שאת בדרך להפסקת הטיפול התרופתי?אז קודם כל אאחל מזל טוב ובהצלחה. לפני כשלושה וחצי חודשים הפסקתי את הטיפול התרופתי והמצב בסדר.יש ימים קשים פה ושם,אבל בסך הכל אני בסדר.אני ממשיכה לשחות וזה מאוד מאוד עוזר.כל פעילות גופנית מסיחה את הדעת מהמצב בו אנו נימצאות-כך שכדאי להמשיך. בקשר למשקל-מאז הפסקת הטיפול ירדתי שבעה קילוגרמים -אנשים מחמיאים כל הזמן ואני מרגישה טוב עם זה.אז בקשר למשקל-תתחילי להירגע-חלק גדול מהעלייה כניראה כרוך בנוזלים כי לפחות אצלי זה היה ניראה כמו "נפיחות" ולא ממש השמנה. הכל יהיה בסדר-מניסיון. בהצלחה שגב

שירה היקרה תמיד כיף לשמוע ממך. אני שמחה שדברים מתחילים להיסתדר לך. אל תתרגשי מהקושי הראשוני כי כל התחלה היא קשה. חשוב שתעשי את הכל בקצב שלך והחברה תבוא עם הזמן. לגבי המשקל, אני כל כך מבינה אותך. בסוף שבוע הוצאתי עם אחי תמונות והיסתכלתי איך הייתי לפני שלוש שנים- הלב כאב. אף פעם לא הייתי רזה אך בהחלט שקלתי 10 ק"ג פחות לפחות. אני יודעת שהרמרון אשם בזה ותוסיפי לזה את הסטרואידים שאני צריכה לקחת- בכלל חגיגה. היום אני מנסה לא להאשים את עצמי בעליה במשקל ולקבל את העובדות כמו שהם. זה לא אומר שאני משלימה עם הנושא ואיך שאני אפסיק עם הסטרואידים אני מקווה להתחיל לרדת. אל תתיאשי- משקל זה משהו שאפשר לשנות אני גאה בך אריאל