זקוקה לעזרתכם..

אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל, אני רק יודעת שאין לי יותר כלים להתמודד עם המצבים שאליהם אני מביאה את עצמי. כבר כמעט לא נשארו לי מערכות יחסים להרוס אני יוצרת קשרים באותה מהירות שבה אני מנתקת אותם מחבקת הכל בבת אחת או בועטת ונעלמת עכשיו בעיקר מותשת מההיטלטלות הזו בין אושר עילאי לסבל תהומי בין תעופה להתרסקות. בתקופות כמו אלו, אני או קהת חושים וחסרת יכולת לזוז או מתפתלת לילות שלמים מבכי, וכל הזמן מתגעגעת -מנסה לחזור אחורה- לשחזר תקופות של אדרנלין ותחושות תעופה בעיקר ע"י הרבה אלכוהול. עד היום (אני בת 26) התעלמתי לחלוטין מכל מיני רמיזות או המלצות שאגש להיבדק אבל עכשיו אני כל כך תשושה ומלאת אשמה ונגמרו לי כל התירוצים לסביבה ולעצמי אני חוששת נורא מטיפול או מתרופות מהסיבות הרגילות אבל פוחדת עוד יותר ממצבי הנוכחי. הכל נמשך כבר לפחות כמה שנים ורק עכשיו אני מבינה עד כמה זה כל הזמן מחמיר אשמח אם תוכלו לכתוב לי על מנת שאדע למי לפנות אני לא מתכוונת לפנות לפסכיאטר דרך קופ"ח רק פרטי, ולא משנה במה זה כרוך, אם תוכלו לשלוח לי למייל שם או טלפון של פסכיאטר מתאים כזה שאפשר לדבר איתו ובאמת לסמוך עליו או אולי כמה עצות איך מתחילים ואיך ניגשים לזה בכלל אחרי שהכל נראה כבר תבניתי כל כך וחסר תקוה. תודה.

http://images.maariv.co.il/channels/12/ART/464/973.html

להגר שלום, אני חושב שמשפט המפתח במכתבך הוא "תופורתמ וא לופיטמ ארונ תששוח ינא תוליגרה תוביסהמ .יחכונה יבצממ רתוי דוע תדחופ לבא" . לצערי ההעתקה יצאה הפוך, עם זאת מסקנתך נכונה. תרופות וטיפול אינם טובים אבל המצב הנוכחי גרוע יותר.... אני מאוד מעודד אנשים בשנות העשרים להגיע לטיפול מפני שאני חושב שבתקופה זו חשוב שהאנשים יהיו במצב הנפשי הטוב ביותר שאפשר. הסיבה לכך היא שבשנים הללו האדם מחליט את שלוש ההחלטות החשובות ביותר בחייו. בן הזוג, מקצוע ואורח חיים. שני הראשונים מובנים, בשלישי הכוונה שחיים בתל-אביב שונים מחיפה או ניו-יורק, חיים של שכיר שונים מעצמאי וכך הלאה. כיוון שאלו החלטות חשובות הקובעות את כל החיים עדיף להיות במצב נפשי מצויין. בהצלחה בטיפול והמון אושר הידש