היפומניה

שלום רב, אני אשה נשואה בת 30 אני סובלת כ-12 שנה מתקופות ארוכות של דפרסיה ולחילופין תקופות ארוכות שבהן אני סובלת מהיפומניה. מעולם לא טופלתי תרופתית. במרוצת השנים למדתי כיצד למזער את תקופות הדפרסיה אך יש לי בעיה קשה כאשר אני בתקופות של היפומניה. אני לא מסוגלת לעבוד לפרק זמן של יותר מכמה חודשים באותו מקום עבודה מכיוון שבתקופות ההיפומניה העוררות המינית שלי גבוהה מאוד ללא שליטה וללא מעצורים ואני חשה תחושת התאהבות (פרפרים בבטן) במשך חודשים ארוכים כלפי מי שנמצא בקרבתי באותה תקופת זמן. מבחינה מוסרית איני רוצה ואיני מעוניינת להרגיש כך ולכן אני מעדיפה להתנתק ממקום העבודה. אני אדם המתחבר בקלות אך עקב ההפרעה הזו איני מסוגלת ליצור קשרים חברתיים משמעותיים משום שבתקופות ההיפומניה כל ה"מוניטין" שצברתי לעצמי יורד לטמיון עקב התנהגותי הלא רציונלית. על קשר שהוא מעבר ל"שטחי" ויתרתי מזמן. בתקופת ההיפומניה כושר השיפוט שלי לקוי לחלוטין ובעצם לא קיים, מצב שמוביל להתנהגות לא רציונלית שבמצב "רגיל" לא הייתי מעלה בדעתי. אני אשה מושכת ובתקופות היפומניה אני בבעיה רצינית ביותר מכיוון שכמעט כל "איתות" שלי נענה באופן מידי מה שגורם לתחושת הריגוש לטפס לגבהים וכמו כן לרגשות האשמה (עקב היותי נשואה). עלי לציין כי לא בגדתי בבעלי וזאת כנראה עקב העובדה שחונכתי בבית מסורתי. מחשבותי מבולבלות לחלוטין בתקופה זו ומחשבות רצות במוחי ללא הפסקה, כמובן שאיני ישנה בלילות מה שמפריע לתפקודי היומיומי. ברצוני לדעת: 1. האם זו היפומניה+דפרסיה או שמא בצורתה החמורה יותר מאניה דפרסיה? 2. האם יש דרך לדכא את העוררות המינית המוגברת בתקופה זו? 3. האם אוכל להימנע מטיפול תרופתי? 4. האם יש אירועים מסויימים אשר גורמים להיפומאניה להתפרץ? 5. האם הגישה שלי (אי יצירת קשרים חברתיים) נכונה? תודה מראש.

שלום רב, השאלה תמיד עד כמה את מצטערת וההפרעות בהתנהגות פוגעות בחייך ומסכנות את נישואיך. טיפול עשוי לעזור, גם טיפול פסיכולוגי וגם טיפול תרופתי. דווקא רוב התרופות ליצוב (מלשון יציב) מצב הרוח טובות ומועילות יותר לפעילות יתר ופחות לגבי הדיכאון. כלומר הן עשויות למנוע פעילות יתר אבל יעילות פחות במניעת דיכאון. לגבי אבחנה מדוייקת, קשה לי להשיב באינטרנט אבחנה דורשת פרטים רבים הרבה יותר כך שלצערי איני יכול לעזור בשאלותיך אלו. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

שלום רב לך, בלי להכנס לצד הקליני של מצבך, לא צריך להיות מומחה כדי להבין שאת חייבת (עם דגש על חייבת ). לפנות לפסיכיאטר לטיפול תרופתי. טיפול נכון ומתאים עשוי לאזן את מצבך הנפשי ואת תחושותייך השליליות, להחזיר אותך למעגל חיים נורמטיבי מבחינה חברתית, תעסוקתית וכו'. כל דחיה או ביטול הצורך בטיפול רפואי רק יחמירו וינציחו את מצבך הנוכחי. ככל שתדחי זאת, כך יהיה לך קשה יותר לטפל ולהתרפא. פני לטיפול בדחיפות, אל תדחי.

שלום ביוגרפיה שלי יש אפיזודה דיכאונית אחת שבגלל שימוש בנוגדי דיכאון ללא מייצבים גלשה לאפיזודה משולבת. הפחד מהתרופות הוא פחד בלתי סביר לחלוטין. טגרטול ניתנת גם למיגרנות וגם לכאבים בעצב המשולש וסרוקסט ניתנת גם לתשישות כרונית שאינם מחלות של "פסיכים". את יודעת שאת עלולה להגיע למצב שדומה למכונית שטסה בירידה במהירות 200 קמש ואז פנצ'ר בגלגל או אי אחיזה נכונה של ההגה יכול לגרום תאונה קטלנית. תפקיד התרופות הוא למנוע את ההתרסקויות הנ"ל וברוב המקרים הם עושות זאת בהצלחה. זה המידע שיש לי לתת לך ואת תחליטי איך להשתמש בו שאול