שאל

שלום רב אני בשנות העשרים ה"אמצעיות" עברתי טלטלות התעללויות ואכזבות בחיי הקצרים והמכאיבים והיום אינני מתפקד.(ליתר דיוק כבר כמה שנים.) אם אני שואל את עצמי למה איני עובד,למה איני לומד ,התשובות קיימות אבל עמוקות מאוד.אני לא חש בדיכאון,אחרת הייתי לוקח תרופות,אבל כמו שאמרתי אני ב"בועה". אין לי חברים וחברות,ואין לי תפקוד. היו תקופות גם אחרי" פרוץ המשבר" הזה שהתאמנתי בחדר כושר, קראתי ספרים ,טיילתי וכו' אבל לבד(כי כל החברים היו כבר באוניברסיטה) ו"נתקעה" הדרך ואני חש היום בפיגור עצום לעומת בני גילי הרגילים.(גם זה מוביל לחוסר הבטחון שמוביל להסתגרות נוספת.) כל צרכי מסופקים למעשה על ידי הורי. וברור לי ש"אינני נורמלי". הסיפור ארוך מאוד,הגורמים ישנים נושנים. שני רופאים ראו אותי .אחד הציע לי אלטרול וטען שיש לי הפרעת אישיות (נמנעת) ואחר הציע לי ריספרדל. הוא באמת הבהיל אותי "כמה שנים?"(אין תפקוד של עבודה/לימודים) טוב,תיקח רספרדל". כמו שאמרתי ברור לי שהבועה עלולה להתפוצץ ואני עלול לחלות אם לא אתקדם במציאות אבל האם הרופא השני מצא שאני סכיזופרן? האם אפשר לקבוע שאדם הוא כזה גם בלי שיהיו לו פסיכוזות,הזיות,או מחשבות שווא?רק על סמך תפקוד לקוי ? שוב, באופן אישי אני בטוח שדברים רבים לא תקינים אך לא נראה לי שאני חולה במחלה הזו. ואם כן, האם אפשר להחלים ממנה? אני לא מוצא טעם בלקחת כדורים כי כמו שאמרתי אני לא חש בדיכאון חמור ולא רע לי כל כך כדי שאסכים לזה. מצד השני,אני יודע שזה עלול להתפוצץ ואני כן עלול יום אחד להזדקק לזה אם המצב ימשיך כך. יש לציין שאני בודד לחלוטין, כלומר גם הורי (גרושים) בקושי אני רואה אותם וגם הם בודדים...כך שמהם לא תצמח ישועה בקשר ל"חיבור מחדש" לחיים . מה עושים?

בוקר טוב צר לי על הדברים הקשים שעברת. עצם העובדה שטרחת לכתוב ולבקש עצה, מוכיחה שיש לך רצון ומוטבציה לצאת מהצב הזה, וזה כבר הצעד הראשון בדרך להצלחה. אמרת שהתשובות לכל השאלות המעיקות עליך נמצאות עמוק בפנים. בדיוק בגלל הסיבה הזו, אני חושבת שיועיל לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשוחח על הדברים, לנסות בעזרת המטפל להגיע לשורשים העמוקים של הדברים איתם אתה מתמודד. בכל קופת חולים ישנם פסיכולוגים, במידה ואין לך אפשרות ללכת לטיפול פרטי, ואני מציעה שתתקשר בהקדם ותתאם תור לפגישה ראשונה. לגבי הבעיה החברתית ותחושת הבדידות שדיברת עליה, זו אכן בעיה קשה ורצוי שתטפל גם בנושא זה - במקביל לטיפול הפסיכולוגי האישי. אולי כדאי שתברר על קורסים שונים באזור מגוריך: לא סיפרת האם יש לך תחומי התעניינות כלשהם, תחביבים או נושאים שהיית מעוניין להרחיב את הידע שלך לגביהם? אם תסתכל ב"עכבר העיר" - תמצא שם מגוון גדול של הצעות לטיולים בימי שבת לאזורים נחמדים מאוד, אתה יכול להירשם לטיולים של החברה להגנת הטבע לדוגמא, או כל דבר אחר שמעניין אותך, הרעיון הוא קודם כל לצאת מהבית, ולהשתלב מחדש בחברה, לקחת חלק בפעילויות חברתיות מהנות ולהשתתף באינטראקציה חברתית. אני משערת שבפעמים הראשונות יהיה לך קשה וזה וודאי יראה לך מלאכותי וידרוש ממך אנרגיות רבות, אבל מפעם לפעם אני בטוחה שזה ילך ויהיה קל יותר, ותראה שבסוף פשוט תיהנה, ותיצור היכרויות חדשות שאתה כל כך זקוק להן. שיהיה לך הרבה הצלחה, תאמין בעצמך אבישג

שלום, תמיד מפליא אותי עד כמה אנשים סובלים ואינם מתפקדים ואינם פונים לטיפול. שנות העשרים לחיים הן השנים היפות ביותר כאשר יש כוח ויכולת לעשות המון דברים ועדיין את המחוייבויות והשיגרה של חיי משפחה ועבודה קבועים....חבל. אתה צודק שאין אפשרות לאבחן סכיזופרניה ללא מצבים פסיכוטיים. יתכן והכוונה הייתה להפרעת אישיות סכיזואידית או הפרעת אישיות סיכזוטיפלית שבהן ישנן רבים מה"סמנים השליליים" של סכיזופרניה ללא מצב פסיכוטי. אני בהחלט מסכים לדבריה של אבישג שיש מקום לטיפול פסיכותרפיה ועדיף להתחיל מוקדם ככול האפשר, לגבי הטיפול התרופתי צריך אולי לנסות ולראות האם הוא עוזר, כמובן לפי האבחנה שנקבעה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אבישג, ובתור מה אני יציג את עצמי בפעילויות כאלה,"מה אתה עושה?" "כלומניק"??????