התמכרות לעצלנות

אני צעירה מאוד,בחורה מאוד שמחה אין לי מה להיות בדיכאון כי אני רזה אני יפה ,יש לי בגרות מלאה , ואני מרגישה טוב מאוד אני ממש לא בדיכאון וגם לא בדיכאון סמוי. ואין לי סכיזופרניה ולא חרדות ושוב אין לי דיכאון. אבל אני מאוד עצלנית . העצלנות הייתה תמיד אבל החמירה מאוד מאז גיל ההתבגרות משום שכשהייתי מתעצלת אז הייתי נהנת להתעצל ,אני מכורה להנאה שבלהתעצל ולחשוב ולא לעשות. ההתמכרות הזאת הובילה אותי לנזקים קשים על חיי ועל סביבתי. ואני רוצה להיגמל מזה אבל כשאני מנסה להיגמל ועושה דברים אז מופיעה אצלי תסמונת גמילה שמתבטאת בסבל ובילבול תוך כדי מעשה וזה מייאש אותי ומביא אותי לחוסר שקט ועצבנות בלתי נסבלת כמו שאדם מתעסק בברגים קטנים ואין לו סבלנות ומתחיל להתעצבן. ההתמכרות שלי היא לעצלנות משום שבדקתי אפשרויות לדיאגנוזות אחרות ושום דבר לא מתאים לי אלא מה שהכי מתאים זה התמכרות קשה לעצלנות . אני שואלת האם התמכרות לעצלנות היא דבר שמוכר (זאת אומרת האם מדע ההתמכרות בפסיכולוגיה הקלינית נתן שם לתופעה הזאת כבר ) איזה תרופות פסיכיאטריות יכולות לעזור לי להיגמל מההתמכרות הזאת ? בפסיכותרפיה לאן בנפש המטפל צריך להגיע כדי לעזור לי להיגמל זאת אומרת לאיזה מנגנונים בנפש ולמאפייני נפש מקבילים קשורים לשורש העצלנות ולסיבות לעצלנות ? על מה מטפל נפשי צריך לדבר עם הפציינט כדי להגיע לשורש הסיבות לעצלנות ולעזור לו להיגמל מהעצלנות ?

ליטל המכורה שרוצה להיגמל הרעיון שאפשר "להתמכר לעצלנות" מעניין, אני אמתין בסבלנות לתשובתו המדעית של הדוקטור ובינתיים אנסה להעניק לך את המחשבות שלי בנושא... נראה לי, שאת מתארת תופעות מסוימות שעשויות להתאים לחרדה - אני לא מומחית בתופעות חרדה אבל את אומרת שכל זמן שאת במצב מוכר, ידוע ומוגן של "לא לעשות כלום" - לשבת ולחשוב, להרהר ולבהות או כל דבר אחר שהוא בטוח עבורך - אז את מרגישה בסדר. ובכל פעם כשאת מנסה לבצע פעולות מסוימות (לא הבנתי אם התכוונת לצאת החוצה ולעבוד או פעולות בתוך הבית?) את מרגישה תופעות של עצבנות גדולה, חוסר שקט וכו'. ההרגשה הזאת מובילה אותך לחזור למצב הקודם, הטבעי והוא ה"עצלנות". מעולם לא שמעתי באופן אישי על התמכרות לעצלנות (אני אשמח ללמוד דברים חדשים), וסתם מתחושת בטן אישית שלי, נראה לי שאת מאוד חוששת מעשיית דברים - אולי מפחד מהתוצאות ? אולי את חוששת להיכשל ונראה לך בטוח יותר להישאר במצב של "לא לעשות כלום" - כי מי שלא עושה גם לא גורם שום נזק...? מאחלת לך גמילה קלה אבישג

מאוד מסכימה עם אבישג לדעתי את לא מספקת מספיק פרטים , ויחד עם זאת התחושה שמדובר על פחד ממחוייבות, מלקיחת אחריות, מלהתבגר אוליי. אגב- ישנו גם פחד מהצלחה, לאוו דווקא פחד מכישלון. גם אני עד היום לא נחשפתי למינוח שאת מעלה.... אולם נדמה לי שאני יכולה להבין אותו ושהוא דווקא מוצלח. אלא שהוא כמובן מכסה על הרבה דברים אחרים. מטפל לא אמור לדבר עם הפציינט על משהו ספציפי אלא להוביל את המטופל במסע אל תוך נפשו, וההתייחסות היא אל המטופל כמכלול. תאמיני לי שמטפל טוב כבר יעזור לך לזהות את מקורות התופעה,

ליטל שלום איני יודעת אם יש היבט רפואי לתופעה זה יענה הד"ר. בכל אופן בדרך כלל האדם עצלן אם אין גירוי שמעניין אותו מסביב אין מה ש"יקפיץ" לו את האדרנלין. אם אמנם זה כך נסי לעבור במודעות דרושים בעיתון כדי לבחון איזה כיוון מעניין אותך גורם לך הרגשה מאתגרת ואולי תרשמי לקורס כזה וכך לאט לאט תניעי את הגלגלים אחר כך זה כבר ירוץ.יש גם מכונים שמרכזים כל מיני אפשרויות לימוד ויש שם מחשב שאתה מזין נתונים על עצמך וזה אומר אילו מקצועות עשויים להתאים לך. תנסי.

סילחי לי שלא כתבתי לך מקודם כמו שכתבתי למגיבות ליטל,עדי ונילי . פשוט לא ראיתי את התגובה שלך . אני רואה אותה רק עכשיו. אני מודה לך דפי על תגובתך לי . את גם מתעניינת אם יש שם לתופעה של התמכרות לעצלנות . אני מקווה שד"ר הידש אותו אני מערכה מאוד יתן תושבה מפקחת שתפקח את עיני והבנתי לעבר הבנות חדשות בנושא זה . כתבת על אדרנלין ועל גירוי שיכול להקפיץ אותו . אז כאן אני יכולה לומר לך שיש לי ריטלין שאכן מעלה את האדרנלין אבל זה ממש לא עוזר לי לעשייה. כתבת שאולי גירוי מעניין יעלה את האדרנלין-הבעיה היא שדווקא הדברים שאני צריכה לעשות ואפילו מתעניינת לעשות אני לא עושה משום שברגע שאני מתחילה לבצע אותם אז הם לא מעניינים בכלל ומשעממים בצורה קיצונית ודוחים אותי מאוד וגורמים לי לסלידה ואם אני ממשיכה בכוח לנסות להמשיך לבצע אותם אז אני מרגישה כאילו אונסים אותי ומרגישה טראומה ופוחדת מתבלבלת מאוד ולא עושה בעתיד בכלל . אם תגידי אז אולי ניקח משהו שיגביר לי את הדרנלין כדי שאתעניין בזה אז על סמך הניסיון זה לא עוזר משום שאני לוקחת לפעמים על דעת עצמי ריטלין בתקווה שיעזור לי לתפקד והוא לא נותן לי מרץ לעשות למרות שאין בכלל מרץ ואם אני לוקחת הרבה כדורים אז זה גורם ללחץ שתורם לבילבול ומחריף אותו וגורם אחר כך לכאבי ראש ובחילות . הדברים שמאתגרים אותי נמאסים עלי כבר אחרי שעה ואז אני לא סובלת אותם למשך כמה חודשים לפחות שבהם אני סולדת מהם. תודה רבה על תגובתך דפי הרבה בריאות וכל טוב