שאלה

שלום - רציתי לספר את שאירע לי ולקבל איבחון מקצועי לגבי מצבי. ברור לי שזה פורום הלומי קרב אך הבנתי שניתן להשתתף גם במצבים פוסט-טראומתיים. להלן המקרה: לפני חצי שנה ניכנסתי להריון, לא מתוכנן. החלטתי (לא ככ בשישתוף של בן הזוג) להמשיך את ההריון. לאור התמיכה החלקית שקיבלתי, הייתי שרויה בדיכאון משך 3 החודשים הראשונים. בן הזוג ראה כי קשה והחליט לצאת קצת מהפאסיביות ולהושיט יד. וכך, בחודש רביעי הדכדוך חלף אך במהלך חודשים 4+5 ניכנסתי לחרדה קשה. לא היו לי התקפים אך הפכתי לאפטית מאוד, הפחד מהמשך ההריון ממש שיתק אותי. הרגשתי חלשה ונטולת אנרגיות. ההורים, שדאגו לי כמובן, הניחו שהפסקת הריון "תציל" אותי ותוציא אותי מהחרדה וכך עברתי זירוז לידה בחודש השישי להריוני. העובר מת כמובן. עברו חודשיים מאז הלידה הטראומתית, ניכנסתי לדיכאון קליני, קיבלתי נוגדי דיכאון ופסיכותראפיה. אך מעבר לדיכאון, התנתקתי מההורים, אחים, חברים וכל דבר אחר שמזכיר לי את ההריון. ניתקתי גם את הקשר עם הפסיכיאטר שבזמנו קבע כי אני בחרדה עמוקה. אני חולמת חלומות אלימים, ולפעמים חולמת שאני מחזיקה את התינוק שלי ואני ממש רואה אותו בחלום, כמה הוא יפה ובריא. אני יכולה להרחיב עוד הרבה על ההשלכות הנפשיות שאירוע זה גרם לי אך אסתפק בכך בכדי להבין מה קורה איתי. האם זהו מצב פוסט-טראומתי מובהק? ברור לי שמהיום והלאה אני אחשוש מאוד מהריון אך אולי אני דווקא כן צריכה הריון בכדי לצאת מהטראומה? אנא עיזרו לי.

היי שירי, חשבתי וחיכיתי שאנשים נוספים יענו אבל כנראה אצטרך להשלים את המלאכה. אין ספק שעברת תקופה קשה והרגשות עברו מקיצוניות אחת לשניה. האירועים הם טראומתיים עבורך אבל איני חושב שהאבחנה כל כך חשובה. האירועים מספיק טראומתיים ואין צורך להוסיף טראומה של אבחנה.... וגם איני חושב שזה כל כך משנה. הדבר החשוב הוא שאת צריכה לעבד את מה שעברת, להשלים עם העבר ולחשוב על העתיד. את אישה צעירה וחזקה ועם הזמן וטיפול תרגישי טוב יותר ותחזרי למסלול של החיים. חשבתי שכדאי גם להחליף את הטיפול התרופתי. תשמרי על עצמך הידש