עזרו לי בבקשה!

אני מתחננת שתעזרו לי להחליט מה לעשות כי כל יום שעובר נעשה קשה יותר. אני נשואה כ-15 שנה ואמא ל-4 ילדים,אני אשה עצמאית לחלוטין ולרוב מתייעצים איתי על כל נושא שבעולם ויש לי עצות טובות לכולם אבל שזה נוגע אלי הראש "נסגר". לפני כ-5 שנים הבעל נפגע קשה בתאונה , פגיעת ראש פרונטלית קשה. מאז הוא מוגדר כפוסט טראומתי., ומקבל טיפול תרופתי ונפשי. חיי נהרסו מאותו היום ובכל רצונותי להבין אותו, אני נתקלת בתגובות קשות מצדו ואני פשוט רוצה לעזוב אבל כאן מתחילות התהיות: איך נסתדר? איך זה ישפיע עליו? על הילדים? ומצד שני הפחד הגדול שלי הוא שהבנות הגדולות שלי שהיום הן בנות 16,14 מקבלות כזה דפוס התנהגות שמשתק אותי הפחד מלחשוב שהם יגדלו עם עובדה שכך צריך בעל להתנהג לאשתו ואב לילדיו (קללות , גידופים והשפלות ) הצעקות שלו משתקים את כולנו בפחד. עזרו לי! מה עושים עם כזה דבר? תודה מראש,

מיכל היקרה, מאחר ואני נמצאת בדיכאון פוסט-טראומתי אני יכולה להיזדהות עם ההתנהגות של בעלך. הוא שקוע בעצמו ובכאב שלו וכל ניסיונות העזרה והתמיכה של בני המשפחה נידחים. הוא מרגיש (ואולי בצדק) שחייו נהרסו, יתכן והוא מקנא בכם שהמשכתם בשיגרת החיים כל עוד הוא "תקוע" באותו אירוע טראומתי. ההבעה של רגשות אלה היא באמצעות כעס. לא פירטת במכתבך מה מצבו הבריאותי? האם הוא מוגבל מבחינה גופנית? האם, במשך 5 השנים הקשות, פנית לאיש מקצוע מתחום הפסיכולוגיה ו/או בריאות הנפש? נשמע שהחיים לצידו מאוד קשים. צריך להבין אותו אך עם כל הכאב, גם לך ולילדייך יש זכות לחיים טובים ושפויים. מאחר ואני סתם אחת שהפכתי עויינת לסביבה לאחר האירוע הטראומתי, אני מציעה לך לפנות לסיוע פסיכולוגי, שם תוכלי ללמוד כיצד להתמודד עם הבעיה או לקבל החלטה על סיום הקשר. ורק כעצה ידידותית - קחי את עצמך ואת בנותייך ותסעו למקום אחר שבו תשיגו שינוי אווירה כך לפחות תפיקו רגיעה זמנית.

למיכל שלום, אני בטוח שאת מאוד עצמאית עם הקשיים שאת עוברת. הפרעה פוסט-טראומתית עלולה להיות קשה מאוד ולהשפיע על כל האווירה בבית. גם מהבחינה הרגשית וגם מהבחינות החברתיות והכלכליות. ועם כל אלו את מתמודדת היטב. השאלה מה לעשות בעתיד והאם להמשיך עם המסגרת הקיימת או לשנות היא שאלה קשה, יש לה הבטים רבים, גם מוסריים וגם כלכליים וחברתיים. בנוסף לעצמך את צריכה לדאוג לילדים דבר ההופך את התמונה לעוד יותר מורכבת. אף אחד אינו יכול להחליט במקומך, כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורך כדאי להגיע לשיחות עם איש מקצוע, הוא עשוי לחזק אותך כך שיהיה לך קל יותר לעמוד בכל החלטה שתגיעי אליה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מיכל, ייעוץ אצל איש מקצוע מחוייב המציאות, אבל אסור לך לשכוח שמהות הזוגיות, בסיס הקשר בין שני אנשים נשואים בין השאר, הוא שיש לתמוך ולהישאר האחד עם השני בכל קשת המצבים: בעוני ובעושר, בבריאות ובמחלה וכו'. סך הכל בעלך אינו אשם במצב אליו נקלע. הוא לא אדם רע שהחליט יום אחד להשתנות ולהתעלל בך ובילדייך. אף אחד מאיתנו אינו חסין נגד תאונות כאלה ואחרות וכולנו היינו רוצים לזכות ביחס הוגן, אנושי ומתחשב כאשר חס וחלילה יקרא לנו אסון או צרה כזו. זה גם מסר חשוב שיש להעביר לילדים - לא נוטשים אבא בגלל שהוא חולה וסובל. עושים הכל כדי לשקם ולתמוך בכל המשפחה בלי יוצא מהכלל.

ומה עם המסר שאנחנו לא מרשים לאף אחד לפגוע בנו? גם אם הוא חולה ומסכן... האשה והילדים סובלים. הם גם לא אשמים...

שיר שלום! תשובה כמו שלך אני עונה לעצמי כל יום וכנראה שבגלל זה אני לא מסוגלת להחליט מה לעשות ימים כלילות אני מתפללת שזה רק לא יפגע בילדות אבל זה פוגע חזק בכל יום מחדש. בעצמי בכלל לא אכפת לי שזה פוגע ואני מסוגלת להבין הכל ולדעת שזה בודאי לא בא מתוך רוע אלא רק מזה שהוא פשוט חולה. עם הבנות אף פעם לא ישבתי וספרתי שזה בא מתוך מחלה הם רואים רק שיש להם אבא "מפלצתי" ניתקתי קשרים חמים מאוד עם המשפחה , החברים והשכנים ואנחנו לרוב בקשר טלפוני באמתלות שאני נוא עסוקה ושרק שלא ידעו. אתמול בערב לאחר שיחה עם אחותו שביקשה ממנו משהו מאוד קטן ופשוט, ודברה יפה הוא התפרץ עליה והיא לא הבינה מה קורה וערבה את שני אחיו הנוספים והם גם התקשרו וספגו מנה הגונה. כל מאמצי להסתיר עלו בתוהו. הם דברו איתי הבוקר על כך ואני התנצלתי בשמו מה שאני עושה כל פעם שקורה משהו דומה ופשוט נחנקתי מבכי ובקשתי רק שירדו ממנו בבקשות ושאין להתפרצות שלו כל קשר אילהם, וזה לא בגללם הם לחצו אותי לדעת מה קורה איתו ואמרתי שכלום שהוא עובר קצת תקופה קשה ושיניחו לו. אבוי לי אם הם יגידו לו משהו ממה שאמרתי. עכשיו אמרי לי אם את חושבת שהתשובה שלך היתה נכונה כדי שאני אדע אם המחשבות שלי נכונות. הקושי לחיות עם כזה דבר הוא עילאי אבל הקושי להסתיר אותו מכל העולם הוא קשה עוד יותר תודה ושיהיה לך יום טוב