מה קורה אותי לעזאזל...

שלום ד"ר ולכל החברים. לפני כ0.5 שנה טיילתי במזרח ,במהלכו עברתי טראומה(לא יודע אם כתוצאה ישירה של שימוש בסמים), הטיול כמובן התקצר ומאז שחזרתי הביתה אני לא אני. מערך ההגנות שלי קרס בצורה טוטאלית, אני לא חי את המתרחש . אני מרגיש מאוים (על מעמדי כגבר) כשאני נמצא בחברת גברים , ולא מצליח לבוא לידי ביטוי שאני נמצא בחברת נשים, יש לי פתאום מחשבות אובססביות לגבי הזהות המינית שלי (אני בן 25 , עד לפני הטיול שלי הייתי בטוח לגבי זהותי), מה שניתק אותי לחלוטין משגרת יומיום רגילה. אני מרגיש שאין לי באלאנס ברגשות , הכל פרוץ אצלי , אני מרגיש חשוף בצורה איומה כלפי כל מי שאני מסתכל עליו. יציאה פשוטה לקניון הופכת אצלי לסיוט, מי קיבל איזה מבט ומה הוא חושב עלי כרגע , מחשבות כאלו שלא מרפות ממני. ד"ר, התחלתי טיפול אצל פסיכולוג קליני. 1. האם טיפול תרופתי יכול להחזיר אותי למצבי הקודם. 2.האם בעקבות טראומה יכולה להיות בלבול בזהות המינית. 3.מהי משיכה מינית ?!? - האם זה שהפנתי את מבטי בתת מודע לכיוון מסוים ששם נמצא גבר ומאותו רגע המחשבות שלי לא מרפות ממני על מה\מי\למה וכאלה ,זה אומר משהו לגבי הזהות המינית שלי. 4. האם זה שאני חשוף ושקוף ו-CLUMSY כשאני בחברת גברים הופכת אותי להומו? חשוב לציין, ד"ר, כי אני לא חושב על מגע מיני עם האנשים שאיתם אני בא במגע יומיומי , אלא, נכנסות לי מחשבות של אם אני מתנהג נכון, ומה הבן אדם שנמצא ממולי חושב עלי. האם להמשיך עם הטיפול הפסיכולוגי (שבו אני לא מוצא ישועה)? והאם לפנות לטיפול תרופתי ע"מ לייצב אותי מבחינה נפשית קודם ואח"כ להמשיך בשיחות? תודה

שלום, צר לי לשמוע על הקשיים הרגשיים שאתה עובר בעקבות השימוש בסמים. התופעות שאתה מתאר הן חרדות לגבי הזהות המינית ולאו דווקא בעיות בזהות המינית. נראה לי שהחרדה חריפה ולכן בהחלט כדאי לשקול אבחון מלא אצל פסיכיאטר, רק אחרי האבחון אפשר לבדוק האם ישנו טיפול תרופתי שעשוי להקל עליך. כדאי לשאול גם את הפסיכולוג את השאלה לגבי יעוץ פסיכיאטרי ולשמוע את תגובתו. שיהיה רק טוב ותשמור על עצמך דר' גיורא הידש

רציתי להגיד שאני מזדהה איתך בהקשר אליי לגבי מחשבות טורדניות כמו מה אחרים חושבים לגביי ואיך להתנהג כאשר אני נוכח לאנשים רבים כמו בכיתה שלי (אני כבר סיימתי תיכון), וגם אני מרגיש בקיומה של תלות מסוימת בזולת והמחשבה מה אחרים שייראו אותי ברחוב יחשבו עליי אם ייראו אותי מרים מטבעות של מעט כסף, כמו סנטים (לאו דווקא כשנמצאים מולי יותר ממטבע אחד על הרצפה). וגם אצלי היו זמנים שהיה לי קושי להסתובב ברחוב כאשר אני רואה אנשים זרים מתקדמים לעברי (ההולכים בכיוון הפוך לכיוון אליו אני הולך). ואולי שמת לב גם לתופעה שנראה לך שאתה נוהג לצחוק "יתר על המידה" בנוכחות אנשים נוספים, בהשוואה לאחרים, ועוד תופעות חריגות הקשורות לתחום הרגשי. ייתכן שסבלתי מאותן תופעות יותר בתקופות מוקדמות בשלב גיל ההתבגרות. אבל אני יודע ומרגיש גם היום תופעות כאלו וסובל מקיומן. אבל, בשלב מסוים בשנים האחרונות קרה משהו מהפכני, שבתקופה מסוימת של קצת יותר מחודשיים הייתה לי הרגשה פנימית של תקינות במסגרת התחום הרגשי בחיי, ולכל אורך התקופה הרגשתי וראיתי הבדל מהותי באופן היחס של הזולת כלפיי. בעיות רבות שסבלתי מהן קודם לכן נעלמו כלא היו, ממש, או שאולי הדומיננטיות של הבעיות ירדה באופן דראסטי, כמו אי הידיעה "כיצד להתנהג" וכו' וניכרו שינויים רבים אחרים, בעיקר לטובה, בהקשר לתחום הרגשי. אני מאמין שלא מדובר בתופעה זמנית ללא בסיס, גם כי המפנה בהרגשה הפנימית שלי התרחש במועד של כשלושה שבועות לאחר שלקחתי בפעם האחרונה תרופה מסוימת, אחרי תקופה שבה הייתי בתהליך היגמלות מהתרופה והשפעותיה, ולפי בירורים שעשיתי הייתה סבירות גבוהה יחסית שהשינוי הבסיסי נבע מהפסקת לקיחתה. כיום אני מחזיק בהשערות לגבי התהליך הניורופיזולוגי במוחי ש"חולל" "נפלאות" בחיי היום יום שלי, על סמך מאמרים שקראתי. אני רואה את עצמי מחוייב לפעול בדרכים שיוכלו להביא לבירור ממשי בהקשר לאותו עניין ואולי גם לנקוט אמצעים חומריים בפועל לתיקון המצב הניירולוגי החריג, אם ישנו.