לד"ר הידש -

שלום רב, הייתי בפגישה נוספת אצל הפסיכ' המטפל. במהלך השיחה הוא אישר שאני בפוסט-טראומה. הסברתי לו שכל דבר/אדם/מקום/סיטואציה שמזכירים לי את ההריון גורמים לי לחרדה ולהתכנסות בתוך עצמי. ניתקתי קשר עם המשפחה, החברות, החבר ואני על סף פיטורים עקב חוסר תיפקוד במקום העבודה. בנוסף, אותו רופא שהמליץ על הפסקת ההריון, כיום מבשר לי שיהיה לי חשש גדול בעתיד להיכנס להריון ואולי אמנע מכך. אני כבר לא בחיים ומרגישה שהדרך לאבדון מוחלט אינה ארוכה. אינני מסוגלת להכיל יותר רגשות כל כך קשים. הנהר עלה על גדותיו. מבחינתי, אני לא רוצה להתעורר מחר בבוקר. ד"ר הידש, במידה ואלוהים יחוס עלי ואמשיך להתהלך בין החיים, האם יש סיכוי שאצא מהטראומה? איך? מתי? אין לי כבר כוח. כל יום הוא בגדר מסע מפרך. ד.א. שאלתי אותו לגבי האפקסור, הוא לא הביע התנגדות אך הטענה הרווחת היא שהכדור (יותר מאחרים) גורם לתלות מורגשת יותר ויש קשיים רבים בניסיונות הגמילה. אם כך, מה לגבי לוסטראל? הבנתי שזאת תרופה לא רעה ופחות ממכרת. ושוב, תודה מראש.

היי שירי, אנחנו כבר מכירים הרבה זמן, וצר לי לשמוע שלא התקדמת בפגישה עם הפסיכיאטר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש