שאלה

ד"ר נכבד, קראתי את תשובתך ולא יכולתי להתאפק ולשאול עוד.(מצטער) האם בכלל יש סיכוי שאני אבריא? בדרך כלל הבנתי שממליצים על אשפוז ל..חולים,כלומר- סכיזופרנים. ומזה כמו שאני יודע,לא מבריאים.מעולם לא היו לי מה שנקרא "הסימנים החיוביים" של המחלה. לפני שנתיים,הפעם האחרונה שהייתי אצל הד"ר הוא אמר שאין לי מחלת נפש,ואגב האמנתי לו.(אמנם לא הצלחתי להתמיד בעבודה אז אבל לא הסתגרתי בכלל,זה סיפור חדש). האם זה שלא הצלחתי לעבוד כ-5 שנים זה "אוטומטית" מבחינתך מחלת נפש?(וכמו שקראתי חשוכת מרפא?) בתודה.

היי, נשמע שאתה באמת-באמת מרגיש לא טוב. אינני פסיכיאטרית וגם לא פסיכולוגית, ובכל זאת איעצך, פנה לפסיכיאטר וקבל מרשם לכדורים נוגדי דיכאון. קרוב לוודאי שזה יעזור לך, אמנם זה לוקח כמה שבועות. ובמקביל, פנה לפסיכוטרפיסט (פסיכולוג או עובד סוציאלי) שיעזור לך להתעודד ולהתרומם ולחזור לחיים. לעניות דעתי אך מניסיוני, מה שאתה מתאר זה לא בהכרח סכיזופרניה. ייתכן שזה דיכאון מצטבר עם הרבה כעסים. השתדל לעזור לעצמך. מדבריך ברור שיש לך מודעות עצמית, אז עשה מה שמתבקש, נסה לחשוב חיובי ולעזור לעצמך. זכור: אם אין אני לי, מי לי. וכן, אתה יכול! אתה יכול! אתה יכול! כל טוב ושבת שלום !

ועוד משהו, זה שאינך עובד זה לא מחלת נפש, זה מצב תעסוקתי. ויש לי עוד עצה קטנה, אך מועילה: צא החוצה בשעות לא חמות, והתחל לצעוד. לצעדה, ובכלל לכל פעילות גופנית, יש השפעה חיובית מוכחת על מצב הרוח. הוכח שפעילות גופנית משחררת במוח אנדורפינים, חומרים נוגדי דיכאון. כך, שאם זה רק אפשרי מבחינת בריאותך הכללית, נסה לתעל את אנרגיות הכעס, לפעילות גופנית. השתדל להגיע לחצי שעה הליכה נמרצת. וכל המרבה הרי זה משובח. זה גם יעזור לך להוריד את הקילוגרמים שהעלת ולחזור לכושר. כל טוב!

היי לך ושבת שלום אני בהחלט מסכימה עם כל מילה שכתבה שולה. ובנוסף אענה על שאלת האישפוז שבדרך כלל נענים לחולה באופן חיובי אם הוא זקוק לאישפוז מתוך ההסק שהוא יכול להזיק לעצמו ולסביבה. אמרת שיש סימנים של חוסר שליטה מילולית מצידך וזה יכול להיתדרדר למשהו אחר. לכן, יש לך את האופציה הזאת של לעזור בכוחות עצמך - ואת האופצייה השניה.ב'יח. מאחר וד'ר הידש ענה לך אני לא רוצה להביע דיעה ,,אך אומר שהיתי רוצה שתבחר בדרך שכוחותיך יאפשרו לך לעשות הכל לבד ולא להיות תלוי במוסד כלשהו. טוב מאד שאתה כותב כאן ומקווה שתקרא מאמרים ועוד חומר על ההשלכות שיש למחלה כרונית של הגוף על הנפש. מניסיון שיש לי ( לופוס)מחלה גופנית היא טריגר קל מאד לכניסת דיכאון. טפל בעצמךבכח הרצון והחלטה .אך זה לא עובד לבד אתה צריך חוץ מלרצות לעזור לעצמך, גם לשאוף לזה מאד ולדמיין לעצמך , שאתה מבריא .! הולך ומתרפא מידי יום יותר טוב ויותר טוב.! ועוד משהו-תשב עם אימך ותבקש ממנה לעזור לך אם היא יכולה עד כמה שצריך .בכדי שהיא תהיה התומכת הקרובה אליך ,כל עוד אתה בבית איתה. גם אני כך לבני החולה. שיהיה לך רק בהצלחה ותספר בהמשך מה קורה. שלך ורדה