דוקטור - אשמח לקבל עצה

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

27/08/2003 | 07:17 | מאת: מיטל

שלום ד"ר. אני בת 30 ,ויש לי חבר כבר 4 שנים ,שמתוכן בשלוש שנים האחרונות הוא פשוט מתעלל בי נפשית וממרר את חיי - עוזב אותי ,חוזר אליי,צועק עליי לפני אנשים ,הייתה פעם אחת שהוא הכה אותי,מזלזל בי בצורה נוראית ,והיריעה עוד קצרה מלתאר את תלאות הנפש והמתחים הרבים שאני עוברת איתו. אינני מסוגלת להפרד ממנו , אני כל הזמן עושה רגרסיה לתקופה הטובה שלנו, וגם לרגעים היפים שלנו ביחד ,ופשוט אין לי את היכולת לחשוב שחיי יתנהלו בלעדיו. כל פעם שאנחנו נפרדים אני לא ישנה בלילות - דפיקות הלב גוברות , אני מתקשרת אליו ללא הפסקה ,רודפת אחריו, יש לציין שאני כל כך טובה אליו ,ואני יודעת בוודאות שאני אשמה בכל המצב שנתתי לו להרשות לעצמו להתייחס אליי כך. לפני יומיים ,הוא קבע איתי באיזשהוא מקום כדי שאאסוף אותו עם הרכב שלי(שלו מושבת) וזה קרה לאחר מריבה בטיול - וכשהגעתי עד אליו -מרחק של כמה קילומטרים - הוא פשוט אמר לי - הבאתי אותך עד לפה כדי שתביני שאני לא רוצה קשר איתך יותר וכו,,, התחלתי לבכות ולהתחנן כמו ילדה קטנה (ואני אמא לילדים בעצמי)- אני חושבת שלא הרגשתי מה אני עושה - התחלתי לרוץ אחריו שיבוא אליי הלילה , שאלתי למה הוא מתעלל בי ,בכיתי כמו מטורפת ,צעקתי,התחלתי להרגיש לא טוב ,,,, כל חברותיי ומי ומכריי מכירים את הסיפור , כולם לוחצים עליי לעזוב אותו, אך ניסיתי גם אנשי מקצוע ואני לא יכולה . הסיבה שאני כותבת לך היא כדי לדעת היא האם ייתכן שכל המצב הזה גורם לי לתחושת דכאון ?- אני כבר לא מסוגלת לחוש רגש כלשהוא - מן אדישות נוראית,מתח נוראי חרדות שלא פוסקות- אני לא מסוגלת למשל להתרגש משום דבר ,להתלהב, אני כל הזמן טרודה והראש לא מפסיק לעבוד,אני לא מרוכזת ,מבולבלת , אני עובדת ומתפקדת ויכולה לקום מהמיטה ולנהוג ,ולאכול - ולכאורה הכל בסדר , רק שבתוך הנשמה - סערת נפש ,,, אני יודעת שתאמר לי שאני קודם כל צריכה להפטר ממנו , אך האם התופעות שתיארתי אופיניות למצב בו אני נמצאת ? צר לי - כתבתי את הדברים מתוך סערת רגשות ,וסליחה על האריכות . מיטל

27/08/2003 | 08:07 | מאת: אריאל

מיטל היקרה דברייך צורמים וכואבים אך נראה לי שבין השורות גם את הבנת מה את צריכה לעשות. האהבה שלכם היא לא בריאה משום שהיא חד צדדית ( הצד שלך) ואין ספק כי מה שאת חשה כלפיו אין הוא חש כלפייך. מיטל, את לא צריכה לקבל השפלות והעלבות מאף אחד ובטח שלא התנהגות אלימה. מגיע לך הרבה יותר ואת ראויה לזה. אני לא רופאה או אשת מקצוע אך נראה לי ששיחות יכולות לעזור לך להבין מדוע את נאחזת בקשר הקשה הזה ואיך את יוצאת מהמצב הזה. אני מאחלת לך ימים קלים יותר ואנא- האמני שמגיע לך יותר! שלך, אריאל

27/08/2003 | 15:59 | מאת: שירי

מיטל עולה מדברייך כי את בעלת אישיות תלותית ובנקודה זו אני מיזדהה איתך. גם אני נמצאת בקשר מספר שנים, קשר שהוא רק מזיק לי ולבריאות הנפש שלי. הבעיה עם אנשים תלותיים היא שהם מוכנים לסבול ולהיות מושפלים רק כדי לא להתנתק מהקשר שאליו הם פיתחו תלות כל כך חזקה. זה בדיוק מה שקורה לי ותשמעי, אני משלמת מחיר כבד מאוד. גם אותי הקשר הוביל לדיכאון ולחרדות. יש לך מודעות שיכלית למצבך, זה גם מה שקורה אצלי, אך בכדי להצליח לנתק את הקשר שמאמלל אותנו, אנו זקוקות להבנה חוויתית, למודעות מסוג אחר. לכן אין מנוס מטיפול פסיכולוגי.. נכון לעכשיו וכל עוד את לא מסוגלת להשתחרר ממנו (ואני מבינה אותך), אולי תפני לרופא מתחום בריאות הנפש שימליץ לך על כדורי הרגעה ו/או נוגדי דיכאון/חרדה. זאת כמובן עד שתרגישי שהטיפול עוזר לך לקבל החלטות אחרות וטובות יותר. גם אני בתחילתו של מסע דומה... שיהיה לך רק טוב!!!

27/08/2003 | 17:21 | מאת: שירי- תודה אבל,,,,

שירי במה זה מתבטא אצלך ? האם גם בהתעללות נפשית מצידו ? איך מתבטאות החרדות? אשמח אם תעני תודה

28/08/2003 | 18:00 | מאת: אורית

שירי ראי את מה שכתבתי למיטל ותקבלי משם כח.

27/08/2003 | 21:02 | מאת: אבישג

מיטל כך כך הרבה פעמים אנחנו מפנים שאלות לאחרים, כשבעצם את התשובה אנחנו יודעים כבר בעצמנו בפנים. את מתארת תמונה עגומה מאוד של התעללות נפשית, וגם פיזית (ציינת שהוא היכה אותך פעם אחת ומבחינתי - זו פעם אחת יותר מדי). בוודאי שמצב כל כך מתמשך של סבל עלול לגרום לך להופעת חרדות ובהמשך גם דיכאון. אני לא אחדש לך כלום כשאומר לך שזו לא אהבה בריאה, אלא יותר כמו סוג של התמכרות. את מכורה אליו, בדומה למישהו שמכור לסמים, יודע שהם מזיקים לו ולבריאותו, ובכל זאת מרגיש שאינו יכול לחיות בלעדיהם. בכוונה כתבתי "מרגיש" שאינו יכול לחיות בלעדיהם, כי המציאות היא כמובן שונה - אפשר לנצח התמכרויות, אפשר להיגמל ויש חיים אחרי. כתבת שאת בת 30, ואני מניחה שהיו לך מערכות יחסים לפני הגבר המדובר. הניחוש שלי הוא שגם מערכות היחסים הקודמות התאפיינו בהתעללות כזו או אחרת. יתכן שאני טועה, אבל אני מרשה לעצמי לשער שאם נשארת עם הגבר הזה 4 שנים תמימות למרות הסבל וההשפלה שהוא גורם לך, שורש הבעיה הינו דימוי עצמי נמוך שלך. מיטל, את חייבת לומר לעצמך שוב ושוב - מגיע לי יותר. לכל אחד מגיע מישהו שיתייחס אליו בכבוד והערכה, ולא כפי שאת מתארת. שלא יהיה לך ספק - מגיע לך יותר, הרבה יותר. סיפרת שהסביבה הקרובה שלך מעורבת בסיפור וזה מצוין לדעתי, כי הם יוכלו לשמש לך כמצוף בכל פעם שתרגישי שאת טובעת בעצב או יאוש - אחרי שתיפרדי ממנו. את לא תעברי את זה לבד, יהיה לך אותם, אנשים שבאמת דואגים לך ורוצים בטובתך. רצוי לדעתי שתפני לפסיכולוג כדי שיתמוך בך גם בתקופה הסוערת הזו, והוא גם יחליט אם להפנות אותך לפסיכיאטר כדי להיעזר בתרופות או שאולי לא יהיה צורך. הכי חשוב - להיפרד ממנו, וכמה שיותר מהר. את חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת, תני לעצמך קרדיט. הרבה הצלחה ואהבה אמיתית. אבישג.

28/08/2003 | 02:03 | מאת:

למיטל שלום, את שואלת האם את בדיכאון? ובכן אני חושב שכל המצב הזה אינו גורם לך למצב רוח טוב! אני חושב שמאוד טבעי שיהיו מרכיבים של דיכאון וחרדה במצבך. לעצם העינין, דווקא בגלל המודעות שלך והקושי להפרד את צריכה עזרה ותמיכה שיעזרו לך לבצע את מה שאת רוצה ואת יודעת מה טוב בשבילך אבל אינך מסוגלת להגיע לזה. לצערי הרב למרות שברור מה צריך לעשות ישנן נשים רבות שלא מסוגלות להפרד מבן הזוג שגורם להן להרגיש רע עם עצמן. במקרה זה היו לי לא מעט הצלחות בשילוב של טיפול תרופתי ושיחות. תקשיבי פחות להטפות המוסר של הסביבה. הטפות המוסר הללו פוגעות בביטחון העצמי ומקשות עליך להפרד ממנו. את זקוקה למשהו שיבין אותך ויחזק אותך. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

28/08/2003 | 17:57 | מאת: אורית

מיטל שלום, בתי בת 23 כיום יצאה גם עם בחור 7 שנים שפשוט מירר לה את החיים מגיל 15 היא היתה איתו החבר הראשון שלה והוא פגע לה בנפש פשוט התעלל לה בנפש וכל מה שעשינו לא צלח. ותארי לך שאני אמא שלה רואה את זה ולא יכולה להושיע. והיא בחורה יפיפיה מוכשרת חכמה ומה לא אבל פשוט היתה אובססיבית אליו. אני רק התפללתי בשבילה שיבוא יום וכל מה שהיא עוברת יעבור אליו ושהיא תצא ממנו ותכיר בחור חדש שיפתח לה דרך חדשה בחיים. ואכן ישועת השם כהרף עין הגיעה וכיום ברוך השם היא יוצאת עם בחור חדש מקסים שמפנק אותה בלי סוף ומרעיף עליה אהבה וחום דבר שלא היה לה קודם ואף הציעה לה נישואים כעבור 9 חודשים של חברות. תתפלאי אבל יש ניסים. ולגבי הבחור הראשון שהיא יצאה איתו שמענו ממקור מוסמך שהוא פשוט בדכאון, אוכל את עצמו, לא מאמין שזה קרה לו ושהוא הפסיד אותה בגדול וכך גם משפחתו שניסתה כל העת להחזיר ביניהם ברגע ששמעו שסוף סוף היא יוצאת עם מישהו חדש דבר שהיא לא העזה לעשות קודם לכן. פשוט תקומי בבוקר, תכניסי את הראש לברז עם מים קרים ותנערי את הראש טוב טוב ותגידי מכאן אני מתחילה התחלה חדשה. תכתבי על דף ברסטול גדול את כל הסבל שאת עברת איתו מיום היכרותכם ותתלי את זה מעל המיטה שלך כך שבכל בוקר שתקומי תקראי את זה וכך תפתחי אליו סלידה. ותאמיני אבל תאמיני שיבוא יום ותראי את האור בקצה המנהרה ושהגלגל התהפך ותדעי שהשם משפיל, אף מרומם תזכרי את זה טוב טוב ואני מאחלת לך הצלחה ודרך חיים חדשה ואותו תשלחי לקיבימימט ובטוח שתמצאי מישהו ששווה אותו פי אלף. המנוול פשוט הוריד לך את הבטחון העצמי והדימוי העצמי תעזרי לעצמך בכל הכח ולא תאמיני כמה כח יש לנו להתמודד עם מצבים בחיים כל שנותר לי הוא לאחל לך ברכה והצלחה אמן.