חרדה והשלכותיה

לפני שנה התחילה לי תקופה של התקפי חרדה לא פוסקים. השתמשתי פה ושם בקלונקס לעזור לי לישון אבל התנגדתי לכדורים לטווח ארוך. מאז אותה תקופה החרדות פסקו ויש אף שבועות שאני לא מקבל בכלל התקפים. אך מאותו התקף חרדה ראשון עוד משהו קרה. ישנן תקופות שאני מרגיש כאילו העולם רחוק ממני, מעין חלום (דריאליזציה, או משהו כזה) והמחשבה הזאת ממש מפחידה אותי לפעמים, ישנם לילות שאני לא נרדם ומקבל התקפי חרדה ודיכאון עמוק רק מהמחשבה הזאת, מהרגשת הבדידות הזאתי. על החרדות סיפרתי לאנשים הקרובים לי והם עזרו לי, אך לאחר שהתקופה הראשונה עברה והפסקתי ללכת לפסיכיאטר הפסקתי לדבר עם אנשים וכרגע אני מקבל לפעמים ימים שלמים שאני ממש מפחד מהסוגייה הזאת ומההרגשה הזאתי. ניסיתי לשים את האצבע על מה גורם לתופעה (חוסר שינה, תזונה) אך לא הצלחתי ... אודה לכם אם תוכלו לעזור לי בבעיה כי אני ממש סובל ... דרך אגב אני בן 18. בתודה אני.

שלום לך . אני רוצה להרגיע אותך,ולומר שגם אני - היום בת 32 , חוויתי בגילך -לפני הגיוס התקף חרדה אחד גדול - שהרס אותי (אני פשוט מחלקת את חיי ללפני ההתקף ואחריו) ולאחריו , התקפים יותר קטנים ,שפשוט חשבתי שאני הולכת להשתגע- ותבין שהייתי אמורה להתגייס חודשיים אחרי . גם אני מאז ההתקף הראשון הרגשתי מן נתק מהעולם , כאילו אני רואה את הכל דרך מסך ערפל ,כאילו כולם ממשיכים בחייהם ורק אני חשה את התחושה הזו של ניתוק , חוסר מציאות , מן חוסר טבעיות שכזה ,,,אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון , ואגב , זוהי תוצאה של החרדה הגדולה שעברת , והמוח "כאילו" - יצא לחופשה ,,,,, זו דרכו להתמודד עם החרדה. רק היום = (אבל זה לא אומר שגם אתה תרגיש ככה)- חזרה לי תחושת המציאות . פתאום הכל נראה יותר בהיר ,הזכרון מתחיל להתסתדר, החיים כאילו שבו והמשיכו מאותה נקודת זמן ארורה . יש לציין שהתמודדתי עם זה בלי תרופות - אך עשיתי המון תרגילי הרפייה שפסיכולוג נתן לי קלטת ועבדתי איתה כשקולו ברקע... ובמהלך התקופה התגייסתי,התחתנתי , יש לי ילדים . אתה תראה שהכל ייסתדר על הצד הטוב ביותר - לסיכום - אתה לא משתגע - אתה אדם נורמלי לחלוטין שכך מגיב גופך לחרדה הגדולה שעברת ,,, מקווה שעזרתי לך מעט שיהיה לך רק טוב ענת

ענת את אומרת שההתקף הראשון שלך היה בגיל 18 ורק היום (32) את חוזרת לתחושת המציאות. את רוצה להגיד שכל השנים הללו היית תחת אותו ערפל מוכר?? זה נשמע נורא מייאש. גם אני הייתי בחרדה מתמשכת וסבלתי מהתקפי חרדה (עד היום) והתחושה הזאת של ניתוק מהמציאות ואיבוד חלקי של הזיכרון אופפת גם אותי. נורא הפחיד אותי לקרוא את דברייך, כביכול שזה לוקח כל כך הרבה זמן עד שזה עובר... מדוע לא נעזרת בתרופות? אני כן מטופלת בנוגדי דיכאון אך התחושות עצמן לא משתנות. כלומר, אין שיפור בולט במצב שתיארתי. איך הצלחת לשרוד הריונות במצב כזה? אצלי החרדה הופיעה בהריון ועברתי הפסקת הריון מאוחרת כי חששו למצבי. עגום מאוד!! אודה לך אם תחזרי אלי..

תודה ענת ... באמת עודדת אותי ... זה דיי מייאש כל הקטע הזה לפעמים כבר אין כוח לסחוב

התחושות של ניתוק שאתה מתאר מאוד אופיניות לדיכאון. אני חושבת שכדאי שתחזור לטיפול הפסיכאטרי- זה יכול לעזור בהצלחה, אריאל

לג'וני שלום, מה שמדאיג אותי במכתבך אינו החרדה אלא שאתה מתכנס בעצמך ומתרחק מאחרים, מאוד חבל שהזמן עובר בגיל 18 כאשר יש זמן וכוח להנות מהחיים. לכן המלצתי היא לחזור לטיפול ולהרגיש כמה שמהר יותר טוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש