מי אני באמת ?

דר' הידש ערב טוב ושוב שאלה לא ממש רפואית וקצת פילוסופית... (ככה זה כשיש נדודי שינה מהאפקסור ואני מוצאת את עצמי שוכבת במיטה והמחשבות נודדות לכיוונים שונים !) התחלתי לקחת תרופות אנטי-דיכאוניות בנקודת שפל קיצונית בחיי. כנראה שהייתי בדיכאון תקופה די ארוכה, אבל היה לי "נוח" (אם אפשר להשתמש במושג נוחות בהקשר של דיכאון) להתעלם מהעובדה הזו, כי האבחנה הרתיעה אותי מטעמים מובנים. הדגל האדום הונף מבחינתי כשמצאתי את עצמי לילה אחד בהתקפת בכי ללא יכולת להפסיק, שלוותה גם במחשבות אובדניות. הפחדתי את עצמי בכוונות שלי, והבנתי שאם אני רוצה להמשיך ולהיות כאן - אני חייבת להיעזר בקצת כימיקלים. על תופעות הלוואי המטרידות והמגוונות שזכיתי להכיר בזכות התרופות הרחבתי מספיק את הדיבור. למרות זאת, אני אסירת תודה לכדורים על כך שגירשו מהראש שלי את כל השדים האובדניים. נכון, הם לא פתרו את הבעיות בחיים שלי, את זה כנראה שאצטרך לעשות לבד, אבל המחשבות הסופניות הסתלקו מהראש לעת עתה. אז איפה הבעיה אתה שואל? היכרתי את עצמי די טוב במשך כמעט שלושה עשורים. הנפש שלי היתה מעוצבת באופן מסוים, עם תכונות אופייניות וצורות התנהגות אישיות שלי. בתקופה שהייתי בדיכאון - ללא ספק איבדתי חלק גדול מהעצמי שלי והפכתי למישהי אחרת לגמרי (מישהי שממש לא אהבתי להיות). כעת, כשאני מטופלת בכדורים, אני מוצאת את עצמי במין "משבר זהות" ומתלבטת בכל מני שאלות בסגנון של: מי אני באמת? לפני שהתחלתי לקחת תרופות חשבתי לתומי שאני אחזור להיות בדיוק האבישג "של פעם", של לפני הדיכאון, והסתבר לי שזה לא ככה. זה מוזר אבל הכדורים הופכים אותי לאדם קצת שונה: תמיד הייתי מאוד רגשנית וטווח הרגשות שלי היה רחב במיוחד, עכשיו כאילו כל החושים נהיו קצת עמומים, הסבל הוא אמנם לא אותו סבל (וטוב שכך) אבל גם ההנאה היא לא אותה הנאה כמו של פעם. פתאום נהייתי הרבה יותר אסרטיבית ממה שתמיד הייתי, יותר אמיצה ומעיזה, פחות ביישנית - וייתכן שזו תופעה חיובית אבל זה מוזר לי כי זאת ממש לא אני שאני מכירה מאז ומעולם! אם יוצאים מתוך הנחה שכשהייתי בדיכאון, הייתי במצב של חוסר איזון כימי כלשהו, והכדורים בעצם מאזנים את המינונים והופכים את הכל ל"נורמלי" - האם זה אומר שעכשיו זוהי אני ה"אמיתית?" אז מי הייתי קודם, ויותר חשוב - מי אני אהיה כאשר אפסיק לקחת את הכדורים? תמיד חשבתי שהמושג "נפש" מתאר מכלול של תכונות אישיות שטבועות באדם. יש מי שיקראו לזה נשמה, יש מי שיקראו לזה נפש. פתאום כל האמונה הזו די מתפרקת לי - פתאום הכל זה רק כימיה, וכדור אחד קטן ליום יכול להמציא לי איזו שהיא תכונה שבכלל לא ידעתי שהיא קיימת בי במשך כמעט 30 שנה?.... מתנצלת על עומס המלים....אשמח לקבל את תגובתך (ומכל מי שמעוניין להגיב כמובן).

היי אבישג כל חוויה בחיים בפרט אם היא משמעותית משפיעה עלינו ומשנה אותנו. את עברת תקופות של סבל וקשיים והם שגרמו לך להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת יותר אסרטיבית כמו שאמרת ועוד. באופי הבסיסי איננו משתנים. אם היית אדם מופנם סביר להניח שזה לא משתנה (סתם דוגמא) אך נקודת המבט משתנה וזה טבעי ולדעתי השינוי כפי שהצגת רק לטובה יש יותר חוזק פנימי גם אם זה כרוך באובדן תמימות מסויימת. כל טוב. דפי

לדעתי תני קרדיט לעצמך ותהני עד הסוף עם התכונות האופי החדשות המתגלות האומץ האסטרביות וההעזה הם אחלה - הם סימנים של בגרות ועצמאות הם תכונות הכרחיות בחברה שלנו ולדעתי תפתחי אותם עוד יותר . זה נותן סיפוק ביטחון עצמיואולי הדיכאון גם יפחת עם הזמן, כתוצאה מכך ,,, את בסדר גמור שלך ורדה