לד"ר הידש!

שלום וברכה, אני שוב זקוקה לעזרתך מאחר ומצבי לא ממש משתפר ואף חלה נסיגה. לפני הפסקת ההריון התריע בפני אחד הרופאים כי אני עשויה ללקות בפסיכוזה וחוששני שאכן מדובר במצב של פוסט פסיכוזה. הדבר מתבטא בתשישות נפשית וגופנית, העדר אנרגיות, קהות ריגשית, אפטיה, התנתקות מהסביבה, ייאוש וחוסר תיפקוד. עדיין מטופלת בנוגדי דיכאון אך אינני חשה בשיפור. יתכן והכדורים מקלים על הסבל שבמחלת הדיכאון אך אינם פותרים את צרור הבעיות שציינתי לעיל. ד"ר הידש, איך ניתן לצאת מהמצב הבלתי נסבל הזה? מעבר לרגשות האשמה הכבדים, הצער והיגון - אני מאוד חוששת שמא אמשיך לחיות בנכות ריגשית שכזאת. - האם זה עובר? בתקווה שהתשובה חיובית - כמה זמן נדרש להחלמה? אנא עזרתך.........:-((

לשירי שלום, צר לי שאינך מרגישה בטוב עדיין אבל לא צריך להפחיד את עצמך, מהכרותי איתך אין היום ולא היו סמנים לפסיכוזה, זה דבר שונה לחלוטין ולא צריך להוסיף, הדיכאון הוא דבר מספיק קשה. לפי זכרוני עברו בערך כחודש חודש וחצי מאז ההפלה, זה מספיק זמן כדי להבין שהפבוקסיל אינו עושה את כל העבודה. הייתי מחליף את התרופה וכדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל. אוכל להרחיב יותר בשיחה אתך. תשמרי על עצמך ותרגישי טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני נמצא מזה 13 שנה אם תרופות מכל המינים על רקע קביעות שגויות של בעיתי ,שכיום ידוע כי מדובר בהפרעה אישיותית .מזה 3 חודשים אני עובר תהליך קשה ביותר של גמילה ,כיום אני מצוי במצב של גמילה מליטיום ,מוריד 150 מ"ג מדי 3 שבועות ,וסובל מבעיה קשה של כעס ,זעם ,עצבים ,צעקות ,הורס את עצמי וסביבתי ,ידוע לע כי יש לי רגישות גופנית ונפשית קשה ,אך אני מבקש מאד לדעת האם ידוע על תופעות אלו ,כמה זמן אני אסבול כך ,ומה ניתן לעשות להפחתת הסבל כאשר אני נחוש לנקות את גופי.אודה על תשובתך המהירה.

היי שירי אין לי שום דבר לתרום לך מבחינת אינפורמציה, סתם הרגשתי צורך לכתוב כדי להגיד לך שההודעה שלך נגעה מאוד ללבי ואני מקווה שתהיי חזקה ותרגישי טוב. מחזיקה לך אצבעות.

אבישג תודה לך. עשיתי טעות גורלית ואני משלמת מחיר מאוד מאוד מאוד כבד היום. הרגתי את התינוק שלי בתחילת חודש שישי והכל בגלל חרדה, קשה אמנם. אין לך ולאף אחד מושג מה עובר עלי. כל בוקר שאני מתעוררת זהו נס. המצב הנפשי שלי מתדרדר והאמת שעקב רגשות האשמה הקשים אינני עושה דבר ע"מ לעצור את הרכבת שדוהרת לתהום. אני יודעת שאני לא נמצאת בעמדת שיפוט אובייקטיבית אך מאידך קשה לי מאוד להאמין שאני מקצינה בתגובה הרגשית שלי לאירוע הטראומתי שעברתי. אינני זקוקה יותר לאינפורמציה וגם מילות העידוד כבר בקושי מחלחלות לתודעה, אם בכלל. אז שוב תודה על הניסיון לפחות.. אני מאחלת לך רק טוב ושלא תדעי צער. שירי.