הפרעת אכילה??

שלום, שמי נטע, אני בשנות העשרים לחיי, ואני רקדנית. בגלל שיש לי נטיה להשמנה, אני שומרת על דיאטה שקיבלתי מדיאטנית שמתמחה ברקדנים. באופן כללי אני מצליחה לשמור עליה. אבל בגלל שמטבעי אני מאוד אוהבת לאכול ובעיקר מתוק, אני "נשברת" בערך פעם בשבוע (בזמן האחרון זו התדירות) ויש לי התקפה שבה אני לא מצליחה להפסיק לאכול עד שאני כמעט מתפוצצת. אני לא מקיאה, וההתקפה כוללת בעיקר אוכל מתוק. לפעמים אני מצליחה "לשלוט" במה שאני אוכלת, ומשתדלת שזה יהיה לפחות דברים בריאים (פירות ולא שוקולד, או לחם עם דבש ולא עוגיות וכו'), אבל לפעמים אני לגמרי מתפרעת. למרות שבזמן ההתקפה אני מודעת לכל ההשלכות שלה (השמנה, פגיעה במערכת העיכול, מצב הרוח הרע שיהיה ל למחרת...) פשוט לא מעניין אותי כלום, רק סיפוק המנצ'יז.. האם זו הפרעת אכילה שמצריכה טיפול מקצועי? אתמול ראיתי טלויזיה בערב ובאחת התוכניות היה אלכוהוליסט שנגמל, שסיפר מה עבר עליו כשהיתה לו נפילה פעם אחת... ומה שהוא תאר זה בדיוק מה שעובר עלי בזמן התקפה. אבל ההבדל הוא שאי אפשר להכריז שאתה מכור לאוכל ומעכשיו אתה לא אוכל וזהו. אוף... אין איזה כישוף או מילת קסם שפשוט יהפכו אותי למישהי שלא אוהבת לאכול????

כשיש התקפות רעב רצוי לאכול פחמימות מורכבות ולא סוכרים דהיינו, לחם רצוי מקמח מלא, פסטה, אורז מלא וכיו"ב דבש הוא כמו סוכר ולא ממש יותר אפקטיבי מבחינה זו מאשר עוגיות כשאת אוכלת יותר פחמימות מורכבות רמת הסרוטונין אצלך לא משתנה באופן קיצוני (לא עולה מהר ולא יורדת מהר) ולכן הכמיהה למתוק קטנה. לא מכירה דרך לעצור את התקפות הרעב, אם כי יש חומרים שעושים זאת, ואל תשתמשי בשום דבר כזה על דעת עצמך, במיוחד אם יש לך בעייה עם רמת הסוכר בדם, וזה דבר שאת צריכה לבדוק. השתדלי להימנע מסוכרים כמה שיותר, גם מסוכר פירות חפשי חומר על אינדקס גליקמי ברשת, אולי זה יעזור לך אם יש לך הרגשה שהתקפות הרעב יסודן בבעייה נפשית אולי כדאי שתתייעצי עם איש מקצוע בהצלחה

קודם כל תודה על השיתוף. העניין הוא שאני לא יכולה לקרוא לזה התקפות רעב. כי אני לגמרי לא רעבה. ההיפך, כשאני רעבה אני אוכלת מה שצריך. הבעיה מתחילה כשאני כבר לא רעבה, ובכל זאת יש לי מין דחף כזה... ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו וכל מה שאני רוצה זה לספק את הדחף... אין לי בעיות סוכר בדם. אני מבינה למה עדיף פחממות מורכבות , אבל ההבנה הזאת לא תמיד עוזרת. כי אם בא לי שוקולד, לפעמים לא משנה כמה לחם אני אוכל, זה לא יפסיק עד שאני אוכל שוקולד. ולפעמי ם לא יפסיק גם אז. ולגבי המשפט האחרון. אני לא חושבת שהבעיה הן תוצאה של בעיה נפשית, אבל מצד שני אני לא מצליחה לגרום להן להפסיק. בגלל זה שלחתי את ההודעה, לשאול את המומחים מה הם חושבים שכדאי לי לעשות...