למנהל הפורום ולכל הגולשים, נא עזרתכם!

אני אשה בת 49. נשואה + 3. פנייתי אליכם היא כדי לקבל כמה שיותר אינפורמציה לגבי תרופות מסוג פרוזאק. בעייתי היא כזו: מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי כביישנית וחסרת בטחון. מלבד זאת אני מאד פאסיבית ולא נוהגת ליזום דברים. התחושות שלי נעות מסתם "בלי מצב רוח" "בלי כוח" "בלי חשק" ועד ימים שאני ממש מרגישה עצבות וכל מטלה ולו הקטנה ביותר, כמו עבודות בית או ירידה למכולת, נראית לי משימה קשה מנשוא. למראית עין אני טיפוס חביב ונעים ויש לי קשרים עם הרבה אנשים שמחפשים את קרבתי וגם לי נעים בקרבתם אך זה הכל. אינני יוזמת מפגשים איתם, אינני מבלה איתם או מתרועעת איתם ממש וגם זאת מתוך תחושה של פאסיביות וחוסר בטחון. אני נראית טוב לגילי, זוכה למחמאות, מצטיינת בכל תחום בו אני נוגעת ולמראית עין, ספק אם מישהו יעיד כי אני סובלת מבעיה פסיכית כלשהי. חיי המשפחה שלי גם טובים ובכלל אינני יכולה לשים את האצבע על משהו שגורם לכל זה ויחד עם זאת, אני מרגישה כי החיים עוברים לידי, אינני ממצה אותם, אני רוב הזמן בדלת אמותי וגם בתוכם אין לי חשק לעשות הרבה. אני מוכרחה לציין, כי גם אם בשנים האחרונות אינני עובדת מחוץ לביתי, הרי אותן תחושות ליוו אותי גם כשעבדתי ואולי אפילו יותר. אני מלקה את עצמי על כי אינני דינמית יותר, יוזמת יותר חיה יותר. ויחד עם זאת שואלת אולי אני בעצם מבקשת יותר מדי? אולי זה בסדר לחיות כך אם אין הפרעה נפשית של ממש? האם אין מצב כמו שלי תוצאה של גנטיקה? אבי ממש דומה לי, יותרנכון אני לו בהתנהגות וכמו כן אחד מילדי. האם התנהגות כזו איננה תוצאה של מבנה מוחי מסוים? האם נבון להתערב במה שיצר הטבע? הייתי מתחילה ברצון טיפול פסיכותרפי אך אין משאבים כלכליים לכך. וכאן באה שאלתי לגבי התרופות מסוג פרוזאק: מתוך קריאה ושמיעה התברר לי כי התרופות האלה עוזרות לא רק במצבים של דכאון עמוק כי אם גם במקרים, נאמר, של התנהגות אובססיבית, במקרי ביישנות וחוסר בטחון, חוסר יוזמה. האם זה נכון? והאם יתכן, כי יחד עם ההתלהבות לחיים עלולה תרופה כזו לגרום אולי לאי שקט, חרדה, כעס ואפילו תוקפנות? האם התרופה ממכרת במובן שאצטרך להגדיל את המינון או להזדקק לתרופה אחרת חזקה יותר מהמשפחה? מה לגבי תופעות לוואי אחרות: האם משמינים ממנה? האם הן פוגעות באיכות השינה או משפרות אותה (אני סובלת שנים רבות מקשיי שינה). האם נכון שהתרופה מורידה את החשק המיני? דבר חשוב אחרון: האם בפנותי לפסיכיאטר פרטי אוכל לבקש ממנו שירשום לי את התרופה ללא התנגדות מצידו, כי כבר תיארתי שבפגישות איתי קשה להתרשם שאני סובלת מבעיה כשלהי, להיפך אני מתקשרת, זורמת וכו'? אודה לכל מי שינדב לי אינפורמציה מנסיונו לגבי התרופות הללו, גולשים ואני מקצוע. תודה.

שלום דורית אוכל לעזור לך אך ורק מנסיוני האישי שהרי איני רופאה. אני הגעתי לרופא פסיכיאטר לראשונה היום, ותיארתי בפניו את הלך חיי. הוא המליץ לי על תרופות מסויימות וכו וכו. פרוזאק היא רק אחת מני רבות של תרופות. כל שעלייך לעשות זה לפנות לפסיכיאטר והנ"ל , על פי סיפורך ותיאור מצבך, יתאים לך תרופות שונות. שהרי לדיכאון יש פנים רבות. לפעמים הוא מלווה בחרדות, פחדים וכו. מה שאני מציעה לך זה לפנות לרופא ולהתחיל בתהליך. מקווה שעזרתי נועה

דורית - את אכן נשמעת כאישה נורמלית ונעימת הליכות.. יישר כוח ! לגבי שאלותייך, גם אני אנסה לסייע עד כמה שאוכל, כמובן שאינני סמכות מקצועית. ראשית, עליך לגשת לאיבחון מקצועי ולספר על כל תחושותייך, אורח חייך וכד'. ערכתי מחקר מקיף בנושא התרופות ומצאתי שאחוז גבוה של אנשים נוטלים אותן, אם לתקופה קצובה ואם ליותר מכך. אני בעצמי התחלתי טיפול תרופתי לדיכאון לפני כחודשיים. מגוון התרופות הוא רחב ומשתייך בעיקר לשתי קבוצות שונות אך דומות בהשפעתן על המוח. התרופות האנטי דיכאוניות מעלות את רמת הסרטונין במוח וע"י כך למצב רוח מרומם יותר. לגבי תופעות הלוואי - לכל תרופה יש תופעות משלה אך באופן כללי הן מסתכמות בבחילות, נדודי שינה, שינויים במשקל הגוף, ירידה בחשק המיני. תופעות אלה חולפות עם הזמן. לי באופן אישי היו תופעות נוספות שדרשו התייחסות אך כיום (לאחר חודשיים) הגוף כבר די הסתגל וניכר שיפור בהרגשה. מותר לציין כי אני עדיין סובלת מבעיות שינה. שמעתי כי בעיקר הסרוקסט + רמרון גורמות לעליה ניכרת במשקל (אך גם זה אינדיווידואלי). גם אני מאוד חששתי מנושא זה ולכן התאימו לי תרופה שלא גורמת להשמנה. עד כמה שידוע לי, רופאים לא ממליצים על טיפול תרופתי במצבים של מצבי רוח חולפים. ד"ר הידש הוא פסיכיאטר משכמו ומעלה, אני מאמינה שהוא יענה לשאלותייך ויתן לך מענה מקצועי, מוסמך ומסודר. אני בכל אופן מקווה שעזרתי קצת. במידה ותרצי לשאול שאלות נוספות, את מוזמנת לכתוב אלי לכתובת האי-מייל שמצויינת לעיל. כל טוב !

לדורית שלום, את כותבת כנראה כפי שאת חיה, מאוד בעדינות.... שאלותיך מאוד במקום ורבים שואלים את אותן השאלות. רק כדי לא לשכוח תחילה התשובה הפשוטה, התרופות מסוג הפרוזק אינן ממכרות כפי שציינת והדברים שנכתבו על ידי נועה ושירי טובים ונכונים ולכן לא אחזור עליהן. הנקודה העיקרית היא כיצד שואלים את השאלה. אם השאלה היא האם דורית חייבת ליטול טיפול נוגד דיכאון אז התשובה היא שלילית, את לא חייבת וחייך יפים גם ללא התרופות. אם תשאלי, האם התרופות הללו עשויות לשפר את איכות חיי? התשובה היא כנראה חיובית. מכאן קצרה הדרך לשאול, מה התרופות הללו עושות לאדם בריא, אם אדם בריא נוטל את התרופה מה קורה לו? בדרך כלל התרופות מחזקות את הביטחון העצמי, האדם נעשה מעט יותר פתוח לסביבה, ועם מצב רוח יותר טוב ממה שהוא רגיל. לגבי התורשה זו שאלה מורכבת, אין ספק שקיים מרכיב תורשתי אולם את התורשה אננו יכולים לשנות. מצד שני ישנו מרכיב של לימוד/חיקוי כאשר הילד לומד מהוריו. לכן אפשר לומר שאם את תשני את דפוסי ההתנהגות שלך לאדם יותר פתוח ומוחצן יתכן שגם הבן ילמד ויתנהג מעט אחרת.... אולי אנשים מוכנים לשתף ולספר כיצד הם מרגישים את השפעת התרופות על מצב הרוח וההרגשה הכללית או על "האופי" שלהם כאשר הדיכאון והחרדה כבר חלפו? הדיון מאוד מעניין ואשמח להרחיב ולהוסיף נקודות נוספות יחד אתכם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש