דכאון הריון

שלום, אני בחודשים הראשונים של ההריון הראשון שלי. וסובלת מאוד ממחשבות טורדניות שאפגע בתינוק כשיוולד ובניגוד לנשים אחרות השמחות בתקופה זו אותי מלוות מחשבות של כאב,פחד ועצב. פניתי לטיפול פיסיכולוגי מטעם קופ"ח והפסקתי לאחר מספר פגישות מיכוון שחשתי שהחיפוש המעמיק בעברי לא מועיל לי. אני לא יודעת למי לפנות. האם יש פסיכולוגים/פסיכאטריים שמתמחים במיוחד בתחום זה? כיצד ניתן לדעת האם ללכת לפסיכולוג או לפסיכאטר? אני כל כך מיואשת מתוסכלת עד שחשבתי להפסיק את ההריון מחשש מה יהיה אחרי הלידה. לתשובתכם אודה, רקפת

רקפת היי !! קראתי את שכתבת......מאוד מזדהה עם התחושות שלך .....אומנם עדיין אין לי ילד, אבל יש לי את תחושות הפחד שמלוות אותי עוד לפני וחושבת גם שזה מה שמונע מבעדי מלהצליח במערכות יחסית......(תמיד יש את המחשבה וההתלבטות אם ארצה ילד או לא, האם אעבור את ההריון בתחושת אושר או היסטריית פחד) ......אותן תחושות עליהן דיברת במהלך ההריון. לא ציינת בת כמה את, אבל אני בטוחה שיהיו את אלו שיעודדו אותך בדרך, ויעמדו לצידך גם ברגעים קשים, ועוד תשמחי עם ההריון שלך. (ואולי זה בכלל השתוללות ההורמונים שעושים לך את זה ???) בכל אופן מאחלת לך תחושות של אושר ושמחה, ושבבוא הזמן תשכחי שפנית לפה עם שאלתך. אגב , אם תקבלי פתרון ועזרה למצוקתך מגורם מקצועי, אשמח לדעת על כך. בהצלחה ! אירית

היי אירית, ראשית תודה על התשובה. אני בת 31 . החששות והפחדים התחילו הרבה לפניי שהתחתנתי מה שגורם לי לחשוב שהפחד הזה בטח מושרש עמוק בתוכי עוד לפניי שההורמונים התחילו "להשתולל". קראתי שנשים שמועדות לסבול מדכאון לידה: 1. כאלה שעברו ילדות או טראומה בתקופת ילדות. 2. כאלה שמערכת היחסים שלהן עם בן זוגם אינה תקינה ומקרינה חוסר יציבות. 3. נשים הנוטות לסבול מדכאונות. ישנם בטח עוד סיבות אבל אם לאמר את האמת יותר מעניין אותי כרגע הדרכים לפתרון הבעיה. אשמח לעדכן אותך אם יהיה לי מידע טיפולי כלשהו. רקפת

רקפת, לפני כשלוש שנים ילדתי את בתי הבכורה. תקופת ההריון הייתה לגבי אחת התקופות הפחות מהנות בלשון המעטה. תערובת של תחושות כעס, עצב, חרדה מלווה בחששות כבדים ליותה אותי לאורך כל ההריון. בנוסף, פיתחתי חרדות עמוקות מתהליך הלידה עצמו (עד היום אני מתקשה להאמין שאכן הצלחתי להוציא מרחמי תינוקת במשקל 3.200 ק"ג ללא ניתוח או פעילות כירורגית). עצם הרעיון שנובט בתוכי עובר שגדל ומתפתח ובמשך הזמן אמור לצאת לאוויר העולם - החריד אותי. כמעט לאורך כל השליש האחרון של ההריון טופלתי ע"י שיחות עם פסיכולוגית ששילבה את הטיפול בביקורים בחדר לידה בבי"ח על-מנת לחשוף אותי לאמהות טריות ותינוקם. כשהלידה החלה הייתי עם כאבים בכל הגוף (כמו לפני בחינת בגרות בתנ"ך...) כאבי בטן, כאבי ראש, חולשה טוטלית, בחילות, דופק מואץ ורק רציתי כבר להיות אחרי . ההפתעה הגדולה שלי הייתה כאשר הראש יצא והתינוקת היתה בחוץ - ואז כאילו שמישהו תקע סיכה בבלון - כל הכאבים נמוגו פשוט התאדו, למעט התכווצויות שרירים ואי נוחות טבעית. רציתי רק לקחת אותה ולערסל אותה קרוב אלי וזהו. להישאר ככה לעולם. שהרגע הזה לא ייגמר. וכך היה, זה מדהים אבל זו הייתה אהבה נואשת ממבט ראשון. אשכרה. כל מה שבא אחר כך מדהים לא פחות - כל החששות לפגוע בתינוק שיוולד התחלפו בחרדה שלא יכאב לה, שיהיה לה חם / קר / טוב / שלא יציק לה משהו, וכו'. לפני חצי שנה נסענו בעלי ואני לחו"ל לחופשה בת 10 ימים וזו היתה הפרידה הראשונה שלנו. מאחלת לך שתעברי את זה בלי תרופות עם המון אמונה בעצמך.

היי נינה האמת שקראתי את שכתבת לרקפת, וניטעה בי מעין תחושת תקווה לגבי החשש שלי מילד. ורציתי לשאול אותך, האם תחושות התסכול העצב והחרדה מההריון היו עוד לפני היותך הרה ??? או שהתחושות הגיעו בעצם עם ההריון ?? שאלה נוספת האם באמת טיפול פסיכולוגי סייע לך להתגבר על החרדות ?? אני ניסיתי מס' פגישות כדי לפתור את בעיית החשש הגדול מילד מבלי סיבה מיוחדת לכאורה, גדלתי בבית מאוד משפחתי עם ילדות רגילה, ובלי שמץ של תיסבוכים , והרגשתי שהשיחות הן מעין נבירה בילדותי ותו לא, ובעצם לא קיבלתי מענה לפחדים שלי. אשמח לתשובתך ! איריס

תודה על תשובתך. היא ריגשה אותי עד דמעות....