בשורה לא כל כך טובה.

ערב טוב לכולם, לצערי,אני עומדת לספר לכם משהו לא נעים שקרה לי. יצאתי עם משפחתי(בעלי והילדים)לחופשת סוף שבוע.בהתחלה היה בסדר גמור אך ביום האחרון לחופשה(אתמול)הרגשתי עייפה מאוד ובקושי הצלחתי לקום מהמיטה.הכרחתי את עצמי לקום ולהיות עם הילדים.בדרך כלל חופשה משמע,מנוחה רוגע ובילויים,אך לא כך כשיש ילדים.התרוצצתי המון ונהנינו מאוד,אך היום האחרון בגד בי. ואז גם התחלתי להרגיש את החרדה שמלווה בחוסר יציבות ברגליים. עצוב לי מאוד,כי כבר חשבתי שאני בדרך הנכונה ופתאום הכל קורס.היום חזרתי לעבודה וגם שם לא היה לי מצב רוח.הייתי עייפה וגם הצטברה לי המון עבודה.חזרתי הבייתה ואז לקחתי 0.25מ"ג קלונקס-אוףףףף. אני מקווה שאני לא חוזרת אחורה. עצוב מאוד והכי גרוע מאוכזבת מעצמי. שגב

יש ימים שנופלים בהם- אך למחרת עם חיוך הילדים האור חוזר בהצלחה לעתיד טוב יותר

אני לא מכיר אותך והסיפור שלך אבל ,קלונקס" כבר לא נישמע טוב!!! אין לי מושג אם לקחת אותו בעבר בצורה קבועה או לא אבל בגדול רוב התסמינים קשוריים לקלונקס ולאוו דווקא בך הרבה תופעות מתחילים כשמתחילים או אפילו מסיימים טיפול בקלונקס וחברו(בנזואפינים) ואנשים משייכים את התופעות לעצמן ולא לתרופות..וכך כדור השלג הולך מיתגלגל ומיתעצם... אם למשל הפסקת ואת בגמילה התופעות שציינת ילכו וירחקו אחת מהשנייה אם הזמן בניגוד למה שמספרים הרופאים לוקח הרבה זמן עד שהזבל הזה מיתנקה מהגוף וזה שאת ממשיכה נמידי פעם לקחת עדיין רק מחמיר את התופעה!! הייתי בסרט הזה בהצלחה

אכן כך. היום כבר הכל ניראה אחרת. תודה שגב

כדאי לך לשקול ברצינות טיפול פסיכולוגי. אין רע בקלונקס (תרופה טובה) אז מהיכן רגשי האשמה? כדאי פעם אחת לטפל בשורש הבעיה ע"י טיפול פסיכודינמי במקום הסמים הפסיכואקטיביים שנותנים לך אשליה שאת בריאה.

היי שגב, טוב לשמוע ממך אבל כמובן שהינו מעדיפים לשמוע דברים טובים. בין הדברים הטובים אריאל נסעה לספרד, אני מקווה שהיא מרגישה בטוב ותספר כאשר תחזור. בכל אופן, אני חושב שמחשבותיך, רגשות האשמה על שהרגשת לא טוב, החרדות..., הפחד....והאכזבה מעצמך הרבה יותר גרועים ומזיקים מהקלונקס המחורבן (סליחה). בין שני דברים גרועים, עדיף הקלונקס מאשר החרדות שבדרך זו רק יתעצמו ויגרמו לחרדות נוספות. אז קודם כל להרגע, פעם אחת בשנה זה לא נורא, לא צריך לשכוח את כל הימים הטובים בגלל ערב אחד מפחיד. שום אסון לא קרה. אחר כך תעשי חושבים ותחזקי את עצמך, ואם צריך לעתים רחוקות קלונקס, אז לא קרה שום אסון. קודם כל להרגע ולא לעורר עוד חרדה. ביי הידש

לא יודע כמה זמן השתמשת בקלונקס בעבר?? ובאיזו תדירות??

לשגב היקרה, נקווה שיהיו לך ימים טובים יותר. שבורא עולם יאיר את דרכך לדרך האור,דרך האושר אמן. שבורא עולם ישלח לך בריאות הנפש והגוף אמן. התגשמות כל חלומותיך. אור ואהבה ממני מיכל

שגב בוקר טוב, כל כך מבינה אותך. אני "גמולה" מסרוקסאט מזה חודשיים ויש ימים בהם מתגנבת החרדה האפלה ומנסה לעשות שמות. אבל אסור לתת לה להכנס וגם אם היא נכנסת, היא מגיעה קטנה, חלשה ולא רצויה, נשארת לרגע , מסתלקת...החלק הקשה הוא שהיא משאירה אותנו בחוסר בטחון, מערערת את היסודות החזקים שלנו.... יש פה ושם ימים קשים, אבל לא ניתן להם להפיל אותנו, הרי רוב הזמן את מרגישה טוב,חזקה ולא נותנת לה להתקרב אליך... ואני אחרי לילה ארוך ללא שינה, עם אותן המחשבות והחרדה שנגסה בי הלילה, נטלתי לוריואן וקמתי חדשה, רעננה יותר, למרות הכל יודעת שיש ימים יפים ומוארים. מאחלת לך שתמשיכי להיות חזקה כמו שאת ותרגישי שלווה ורוגע:-)

היי נטע כזכור לי,את ואני הפסקנו את הטיפול באותו זמן. את מבינה היטב את אשר עובר עליי ואני מקווה שיחד נתחזק. תודה על הכל שגב

לאמא שלך או לאבא שלך יש מחלת נפש? אני יודע שזה תורשתי, כמו אצלי למשל

ערב טוב, אני מצטערת לשמוע שהורייך ואתה חולה נפש. אצלי קיימת חרדה,אבל הפסקתי את הטיפול התרופתי.עד כמה שאני יודעת,חרדה לא מקוטלגת כמחלת נפש. שנהייה בריאים. שגב