דיכאון ורפואה

ידידי משמש כרופא בבי"ח מכובד. הוא חש דיכאון . הוא מתפקד באופן רגיל בעבודה אך בחייו האישיים מלווה אותו הדיכאון. לדבריו : -אם יצטרך לקחת כדורים נגד הדיכאון - או - אם יפנה לקבל טיפול אצל פסיכולוג/פסיכיאטר --- יאלץ לוותר על מקצועו ( כרופא בשרות הקהילה) - האם הוא צודק? האם יתכן שיש סעיף כזה בחוזה העסקתו? תודה

בכלל לא נדיר שרופאים, כולל פסיכיאטרים, זקוקים לתרופות פסיכיאטריות. ברוב המקרים הם רושמים לעצמם את התרופות ורק לעיתים רחוקות הם נגשים לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי, כמובן רק באופן פרטי. שלילת הרישיון תלויה בתיפקוד ובהתנהגות של הרופא. אם מנתח לב מתנהג בצורה מוזרה אז לטובת הציבור (שנזקק לשירותיו) וגם לטובת הרופא עצמו צריך לבדוק את מצבו הנפשי ולהחליט מה לעשות. שלילת רישיון היא הסנקציה הכי חמורה שאפשר להפעיל נגד רופא ולכן רק לעיתים רחוקות ביותר משתמשים בה. תקרא את הכתבה הבאה בנושא: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2708255,00.html

ליוספה שלום, אכן היום התפרסם מאמר בה"ארץ" בנושא זה. בארצנו המצב קצת שונה. במידה ופסיכיאטר מדווח על רופא (או כל אדם במערכת הבריאות) שהוא סובל מדיכאון האדם מופנה לוועדה רפואית של משרד הבריאות המיוחדת לנושא זה. מניסיוני עם רופאים חולים שהוועדה החליטה בעניינם, בארץ בדרך כלל לא מחמירים עם הרופאים ובאים מאוד לקראתם. כך שסביר להניח שבארצנו אדם הסובל מדיכאון ומתפקד לא יאבד את רישיונו לעסוק ברפואה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש