מה עוד אפשר לעשות?

המשפחה שלי זה משהו מיוחד שאני משערת יש לה חלק גדול בדיכאון שלי. ההורים שלי רבים כל הזמן, פעם אחת זה הגיע למצב שאמא שלי הגישה תלונה במשטרה נגד אבא שלי. אני לא יודעת בדיוק מה קרה כי זה היה באמצע הלילה, אבל עצם העובדה שזה קרה. אבא לי נורא מעצבן- הוא לא מדבר כמעט בכלל כשהוא בבית, והוא לרוב בכלל לא נמצא. סבתא שלי סובלת מסכיזופרניה ולפני שנתיים היא וסבא שלי היו אמורים לעבור לגור לידינו כדי שיהיה מישהו קרוב אליהם, אבל סבא שלי נפטר ממש כמה ימים לפני כניסה לדירה החדשה. אבא שלי לא היה בקשר עם הורי שנים רבות. הוא היה מבקר בערך פעם בשנה, אבל לא היה קשר טלפוני בכלל, ולא שום קרבה. בגלל זה אני לא מכירה את סבתא שלי ולא הכרתי כמעט את סבא שלי. פגשתי אותם כמה פעמים , אבל אף פעם לא דיברתי. סבא שלי ז"ל, כשהוא היה כבר מתקשר, והייתי עונה, הוא ישר היה מבקש את אבא שלי בכלל בלי לדבר איתי מילה. אבא שלי מלא רגשות אשם על כך שהוא הזניח את אמא שלו (סבתא שלי). היא הייתה מולעטת בתרופות ישנות שגרמו לה המון תופעות לוואי והייתה ממש מסוממת וישנה רוב היום. היום היא לוקחת ריספרדל ומצבה טוב בהרבה. יש לה מטפלת בנמצאת איתה 24 שעות, והיא גם הולכת למרכז לקשיש. אבא שלי נמצא בביתה כמעט כל רגע פנוי מהיום שלו. הוא חוזר הביתה רק לישון ולפעמים כשאני מבקשת לקחת את האוטו (כי אז הוא חייב). יש לו כל מיני מנהגיםם- הדבר הראשון שהוא עושה כשהוא קם בבוקר או נכנס הביתה זה לסדר את הכלים ואת המקרר. הוא מעביר דברים מקופסאות גדולות לקופסאות קטנות יותר כדי שיהיה מקום במקרר, הוא עושה את זה בהמון רעש, דברים נופלים לו , הוא שובר יותר כלים מאשר כל אחד בבית. כשמשהו מטריד אותו או שהוא לחוץ הוא נכנס בתוך עצמו הופך להיות עצבני. כל שבוע אנחנו אוכלים יחד את ארוחת הערב ביום שישי. בשבוע שעבר הוא לא אמר מילה עכל הערב וכשמישהו פנה אליו הוא גם לא ממש הגיב. לאחרונה הוא גם ממלמל ולא מדבר דברים ברורים. זה נורא מעצבן כי כל הזמן צריך לשאול אותו :"מה?!" זה משגע את השכל. ניסיתי ללכת איתו לקנות נעלי ספורט לפני שבוע- זה היה ממש סיוט. הוא נשרך אחרי כאילו אני אמא של ילד בן 4 שאין לו כח, הגיב בעצבנות ובתקיפות. ממש נורא. ניסיתי לדבר איתו שילך לפסיכולוג כי גם אין לו חברים שהוא מדבר איתם. יש לו חברים שמדברים איתו. אבל הוא לא מספר להם כלום. הוא לא מוכן כמובן ללכת לטיפול והוא חא מבין גם למה אני צריכה ללכת. מה לעזאזל עושים איתו? זה בלתי אפשרי לחיות עם בן אדם כזה באותו בית. אמא שלי הודיעה לי היום שהיא לא תשב איתנו בארוחת הערב כי היא צריכה לשמור על עצמה ואין לה כח להתמודד איתו.

שירה היקרה אני כל כך מבינה אותך ומיזדהה איתך. מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי רבים כל הזמן. תמיד יש תקופות שזה סוער יותר ותקופות של " רגיעה" ורשמתי זאת במרחאות כי גם אז אין אהבה פורחת. למעשה, אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהם הביאו חיבה האחד כלפי השני. לא אחת בא לי לצעוק עליהם ולהגיד להם שהם אשמים בחלק ממצבי אך אף פעם אין לי את האומץ. אני כבר הספקתי לספור את מספר הפעמים שאני נכנסת לחדר ובוכה כשזה קורה. בתקופות הקשות שלי אפילו חשבתי לא פעם על התאבדות כדרך להעניש אותם על מה שהם עשו לי. שירה, אני גם סבורה שלהוריי יש חלק במצבי ואני יודעת שזוהי סיבה ראשית למה אני מפחדת ממחויבות בקשר לדוגמה. אולי בגלל הדוגמה השלילית שספגתי בבית. אני לא מאמינה שרשמתי את זה ושנפתחתי ככה פה- מקווה שלא הגזמתי. בכל אופן, אני מבינה אותך לחלוטין ושולחת לך חיבוק גדול. הרבה תשובות אין לי שלך, אריאל

אפשר לנסות לשנות גישה,שירה שינוי גישה יוביל לפתיחות מצידו ולשיתוף פעולה בן כולם - יוביל ליותר רגיעה יותר סדר במצב הרוח . ואפה אביך ימצא ניחומים אם לא אצל אישתו וילדיו. ולא משנה עם הבעיה היא באימו או בתוך תוכו . הוא צריך את התמיכה שלכם בכל המובנים את ההתקרבות שלכם את האמפטייה והסלחנות והסובלנות. אני מבינה שמצבך מאד רגיש ואת חסרת אונים . קשה לך להרגיש טוב וחופשיה בבית כזה. יחסי הורייך מעורערים עקב קירבתו הרגשית של אביך אל אימו. ואימך במקום שתלך לקראתו בהבנה עמוקה ,תהיה סבלנית ואמפתית, תתקרב כמה שיותר לאדם הסובל שבו- היא בחרה להיסתכל על הצד הפגוע שבו ,כמאיים וכפוגע בזוגיות שלהם ובכל בני הבית. יוצא שהיא כאילו מסיתה אותך ואת בני הבית לראות את כל הטעויות שהוא עושה ,וכל תנועה שלו מתורגמת כנגדכם ומצבי רוחו מקבלים תרגום מדאיגים ומבוהלים ממנו. המצב יכול להיתדרדר עוד יותר כי אף אחד לא הולך לקראת השני, באמפייה בסובלנות . הוא נימצא בבעייה רגשית ולא משתף אתכם בה ואתם לא רק שלא עושים ניסיונות להיתקרב ולהבין אלא גם מתרחקים אתם כרגע נימצאים במסע ביקורת עליו מתוך מניעים אנוכיים שלכם -אולי זה טיבעי אך שגוי -יש קושי רב במחיצתו, ובמצבי רוחו והאוירה הקשה שהוא משרה. זה לא קל. לכן לדעתי אם תשנו גישה בכך-ש תראו אותו כאדם סובל- אדם קרוב שלכם שזקוק לכל תמיכה ,כל חיוך והבנה.כל קירבה . הוא יפתח אליכם ואולי גם ירצה לקבל עזרה מבחוץ . כרגע הוא סגור ומסוגר הוא כואב סובל וממשיך לתפקד -מה יהיה עם יפסיק לתפקד ואתם תצטרכו לשאת בנטל-? לכן לפני שיהיה מאוחר מידיי תשנו גישה לחיובית. ותראו אותו מבעד לסבלו- כך תדעו אפה אתם עומדים ומה אפשר לעשות. הדברים נאמרים מתוך הלב בתקווה לתקון המצב שלך יום טוב -ורדה

אבל ממש לא קלעת למצב. אני מודה לך על הזמן שהשקעת בכתיבת התגובה, אך הדברים לא מתייסם למצב בביתי. המצב בין הורי היה גרוע עוד קודם, הוא רק מדרדר כי אבי לא מוכן להודות בטעויות ולא מוכן להחשיב אף אחד אחר מלבדו. זה לא שאין לו רצון טוב הוא לא מחפש לפגוע, אבל הוא לא מסוגל לקבל שיש אנשים שפועלים בשונה ממנו ולכן לא נותן מקום לשום דבר ולאף אחד מלבד הדרך בה הוא חושב שצריך לפעול , להתנהג, לחיות בכלל. אבא שלי לא משתף ולא שיתף מעולם אף אחד בבעיותיו.הוא לא יודע להתייעץ או לפרוק מתחים הצורה יעילה וגם לא מוכן ללמוד. הוא הופך את האנשים סביבו ועצבניים והוא נמצא אצל סבתי כי שם אף הוא יכול לשלוט בסבתי ובמטפלת שלה ) ואין מי שיתנגד לו או שיגיד את דעתו ששונה משלו.