לד"ר הידאש לכולם - "חייבת" לספר

שלום לכולם לפני כשבועיים הייתה לי ועדת ערר של ב.לאומי. עוד לפני שנכנסתי כבר הייתה להם "דעה" עלי (בהמשך תראו למה אני מתכוונת). בקיצור לא נתנו לי להגיד מילה והייתי שם בדיוק 2 דקות. שאלו אותי מתי הכל התחיל אצלי - עניתי. מי מטפל בך כרגע - עניתי. ובעבר טופלת ע"י בריאות הנפש - עניתי כן. ואז הם אמרו "את קופצת מדבר לדבר". אמרתי אני רוצה להסביר (רציתי להסביר מה היה בתקופה בין האישפוזים )אז הם ענו אין צורך.קמתי ואמרתי לפחות- יש פה מכתב מרופאים והם ענו אנו נבדוק את הכל וזהו. נשבעת !!!! לכם שככה היה. טוב דחו לי את הערר וזה מטופל ע"י עו"ד. אבל מה שרציתי להגיד שהרתיח אותי היה שהם כתבו כך "בועדה התפרצה הפסיכוזה הסכיזואפקטיבית. היו קיימים סימנים קליניים ברורים שהגבילו את תפקודה בהתאם לסעיף ... - שתי דקות ישבתי שם קצת במתח טבעי אבל רגיל מילה לא נתנו לי להוציא בקושי התייחסו אלי אבל זה מה שהם רשמו (פשוט כי ראו את זה בתיק מהבי"ח כנראה). טוב כבר דברנו על התייחסות של רופאים כאלה. הנה עוד אחד ד"ר קראוס ואני מאחלת לו להיות פעם בצד המטופל ואני לא בן אדם רע.הייתי חייבת לשתף מישהו כי זה כל כל הרגיז אותי.

זה באמת מרתיח לשמוע את זה! לאף אחד לא מגיע לעבור חוויה שכזו ואותם אנשים שהתייחסו אלייך כך צריכים להיתבייש בעצמם ללא כל קשר לתואר אותו הם נושאים. לעיתים כדאי שרופאים מסוימים יחוו ולו לרגע את מה שהמטופלים שלהם מרגישים בכדי לשנות את גישתם . חבל! אריאל

היי אריאל תודה על תשובתך. מחמם את הלב שמישהו מבין. תודה.

אפשר ממש להבין אותך הגעת מלאה ציפיות ועוד לערר ,וועדה שכביכול קובעת, נתנו לך זמן אפסי להביע את עצמך ,,אם בכלל ועוד היה להם טענות שאת עוברת מנושא לנושא ואיזה חוות דעת משונה הם כתבו\לדעתי את חייבת לכתוב להם מכתב בעצמך ,! מכתב מתומצת ועיני יני.חוץ מזה שהעו'ד ינחה אותך כבר מה לעשות. מקווה שתצליחי בפעם הבאה. כי האמת תמיד יוצאת לאור בסוף ומקווה שגם הצדק יעשה איתך. שלך מחזיקה אצבעות ורדה

ורדה היי תודה על העידוד. באמת זו הייתה חוויה לא נעימה. הענין בטיפול עו"ד. אני לא יודעת אם אני יכולה לכתוב להם על כך משהו נדמה לי שזה לא אפשרי. תודה

דפי שלום. התופעה שאת מתארת מוכרת. הן מבחינת תפקוד הוועדות כוועדות והן מבחינת תפקוד הפסיכיאטרים כפסיכיאטרים, המחשיבים עצמם כמתקדמים אבולוציונית. אין דבר קשה מעיק ומתסכל מאשר לדבר עם אדם שלא רואה בך אדם אלא 'אובייקט פסיכיאטרי'. בעוד בשיחה עם בני אדם הם רואים שעומד מולם אדם ומבינים את המצוקה של אדם שמצוי במתח כיוון שהוא בוועדה שתקבע את גורלו, פסיכיאטרים, להבדיל מבני אדם, אינם רואים בתגובות שלך 'אנושיות' אלא סמפטום למחלה זו או אחרת או 'תגובה' של מוצר פסיכיאטרי. לא של בנדם. בכל מקרה עד כאן באשר להיותם פסיכיאטרים, שהתקשורת הבינאישית שלהם, במחילה, מסריחה ( כלומר קשה מאד לתקשר עם מישהו שלא מתקשר איתך אלא מאבחן אותך). באשר לוועדות- את לא לבד בתחושה שלך שוועדות אינן מקשיבות למי שהן עוסקות בעניינו. שורה של פסקי דין מבית המשפט המחוזי קובלת על כך שבוועדות ערר פסיכיאטריות הנוגעות לערעור על אשפוזים בכפייה למאושפז לא ניתנת הזדמנות נאותה להשמיע את דברו- זכות הטיעון שמשום מה לא מתקיימת ברפובליקת הבננות הקטנה של הממסד הפסיכיאטרי. שכן שם אנשים אינם אנשים אלא סמפטומים למחלות , ומדוע שתנתנה להם זכויות אדם? הרי על פי התפיסה הפסיכיאטרית ישנם אנשים ( אלו שבחסדי הפסיכיאטריה קיבלו את תווית ההכשר שהם 'בריאים') ישנם חולים ( כלומר מפרים את זכויות האדם שלהם לטובתם) ויש את אלו שתמצית החכמה האנושית מצויה בכף ידם , והיכולת להחליט מי 'בריא' ( כלומר מגיעות לו הזכויות) ומי 'חולה' ( כלומר ל'טובתו' שנשלול לו את הזכויות). את מוזמנת לפורום שלי - בתפוז 319, לפרוק ( ובצדק ) את העול הלא נעים של התייחסות משפילה. אף אחד מאיתנו אינו אוהב התיחסות משפילה או לא מכבדת, ועל אחת כמה וכמה- כאשר את מתקוממת על התיחסות זו- לקרוא לזה פסיכו אפקט אמו ( לא זוכרת בדיוק את המינוח אבל הוא לא משנה- זה אומר שהם לא מכבדים את רצונך כאדם אלא רואים בו סמפטום). כן- חברתם של בני אדם עדיפה על חברתם של פסיכיאטרים- שכן האחרונים צריכים לעבור סדנת יחסי אנוש לפיה יש לכבד את רצונות האדם שמולם ולא לתייג אותם בתיוגים פסיכיאטרים של אפקט פסיכו- אנ'לא יודעת מה ענבל