ד"ר הידש היקר,

שלום ד"ר הידש, אין לך מושג כמה אני מברכת אותך על הקמת האתר הזה. זה כל כך חשוב, ומעודד ומעניק הרבה נחמה. אני מודה לך על התייחסותך לשאלה שלי. רציתי לספר משהו: כשהייתי אצל הפסיכיאטר וסיפרתי לו על המחשבה על המצמוץ שמטרידה אותי כל כך וגורמת לי דיכאון ועצבות רבה, קיבלתי את הרושם שהוא לא מתייחס לדברי ברצינות, והייתה לי הרגשה שעלי להסביר את עצמי ואת הדיכאון שאני מרגישה בגלל השתלטות המחשבה על התודעה שלי. עדיין חשתי שהפסיכיאטר מזלזל במצב שלי. וזה פגע בי. רציתי לשאול אותך האם אתה אי פעם נתקלת באנשים שסובלים ממחשבה כזאת ספציפית. יש לי הרגשה שאני לגמרי פסיכית. וחוץ מזה האם סרוקסט במינון של 60 מ"ג עשוי לעזור לי? האם אני יכולה לפי הצורך להוריד את המינון? והאם קלוניקס גם יכול להקל על חרדה מסוג זה. בבקשה תענה לי על השאלות. שיהייה לך כל טוב, ואני מברכת אותך נטלי.

לנטלי שלום, תודה על המילים החמות, תמיד נעים לשמוע פיידבק. פעמים רבות אני נתקל בתגובה שאת כותבת, ולעתים גם מטופלים שלי. לעתים כאשר אני מנסה לעודד את המטופלים ולאמר להם שהתופעה אינה כל כך חמורה והיא תחלוף-וכל זה בכוונה לעודד, הדברים מתקבלים שאיני מבין אותם, או שאני חס וחלילה מזלזל, כאשר הרופא אומר שהדברים מההבט הרפואי אינם כה חמורים וכוונתו לעודד, הרי המטופל מקבל את הרושם שלא מבינים עד כמה מצבו חמור או עד כמה שהוא סובל. ונכון, אין קשר ישיר בין מידת הסבל והחומרה. לעתים כאבים חזקים שמאוד מציקים דורשים טיפול אבל לא מתים מכך, כך למשל כאבי שיניים, כואבים מאוד אבל בדרך כלל אינם מסוכנים. לעומת זאת התקף לב יכול להיות בלי כאבים בכלל.... אני מקווה שהרופא רצה לעודד אותך ולאמר שהדברים מהבחינה הרפואית אינם מסוכנים ויש להם תרופה ולמרות הסבל שלך, את תחזרי ותרגשי טוב והדברים יסתדרו. אני מקווה לטובתך שאני צודק.... שבת שלום הידש