לד"ר הידש- המשך

לפעמים אני מאחל לעצמי להתפרק לפחות אתייצב בקוטב אחד (כמובן שלא מדובר במשאלה רצינית ). אני מתנדנד מתפקוד תקין ומעבר לכך בעבודה לבין תחושה של התפרקות פנימית שאני מנסה שלא לתת לה ביטוי בבית. אני מוצף בתחושות חרדה פרנוידאליות. בדרכי הביתה ברכבת ניסיתי להתאמץ על מנת לברר לעצמי את מהות החרדות. וחלקם אינם מסובססות. אבל אין לי שליטה כאמור על החרדות. בעבודה מכבדים אותי כי משתלם להם מבחינת תפוקות אבל התנהגותי מתדרדרת. מעולם לא פגעתי והתפרצתי כלפי אנשים כבעבר. היום ביקרתי בבית לוינשטיין אצל נוירוכירוג בדיקת מעקב שיגרתית. הפנה אותי להמשך טיפול אצל נוירופסיכולוג המתמחה בפוסטראומה. האמת היא שאני די חושש לגעת בפצעים שהגלידו כלפי חוץ, 6 שנים אני מתנדנד בין שיקום (מצויין כלפי חוץ ) לבין קושי להודות לעצמי שנפגעתי ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה. "למזלי " לא חסרות בעיות קשות משפחתיות סביבתיות כך שלא איפשרתי לעצמי להודות במצבי האמיתי. אני במעין הלם המאפשר תפקוד ולעתים אפילו מנהל חיי חברה רגילים. אבל הכל כאילו , אני לא נוגע בחיים האמיתיים. הפרויקטים שאני לוקח על עצמי מצילים אותי כי חוסמים התמודדות עם קשיי אך ממוטטים אותי כי הם מהווים עומס נוסף על מערכת הנםשית העמוסה ממילא. כך באופן פרדוקסלי ומטורף התחלתי לתכנן מימוש עסק עם שותף ומשקיע פוטנציאלי. יש לי לעתים רעיונות מבריקים אבל בעצם אני מעריך שבעיתות לחץ עלול להתמוטת ולכן בעצם טומן לעצמי מלכודת. מעגל קסמים כדי לברוח מהלחצים מכניס את עצמי למצבים מעוררי תקווה שבסופו של דבר מעלים לחצים נוספים. כל זאת במצבים מעוררי חרדה ברקע כגון מבצה של הילדה. אגב החלטתי לשתף אחרים וזה מקל עלי. תודה על סבלנותך ונכונותך להתיחס

לדן שלום, תמיד טוב לשמוע ממך גם אם לא תמיד הדברים קלים. אני מבין שאתה אדם יצירתי ומבריק ויתכן שזו הסיבה שתחושת האובדן של הבריאות קשה יותר. ("מה הייתי לפני הפציעה"). לעתים שניה של חוסר תשומת לב משנה את כל מהלך החיים.... מניסיוני עם הזמן הדברים והקשיים נעשים פחות קשים. אני מקווה שגם מצבה של הבת ישתפר המון בריאות ושבת שלום הידש