שאלה לגבי נוגדי דיכאון

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

22/07/2003 | 16:09 | מאת: גילי

התחלתי טיפול תרופתי נגד דיכאון ומצבי חרדה. שאלתי היא - לאחר הגמילה מהתרופות, האם יש סיכוי שהדיכאון/חרדה יחזרו? היתה לי גם בעיה של מחשבות אובססיביות שהתרופה אמורה לטפל בהן אך האם הטיפול התרופתי מונע את הבעיות גם לאחר שמפסיקים ??? מאוד חשוב לי לדעת, לכל מי שיכול לעזור...........!

22/07/2003 | 17:07 | מאת: נבי

היי, התחלתי לענות לך קודם אבל המחשב התחרפן לי פתאום, כמו שהספקתי לכתוב לך (נראה לי) טופלתי כשנתיים בפבוקסיל (כשהמינון משתנה בהתאם למצבי, ועם איזו הפסקה באמצע ), כאמור, לפבוקסיל לקח זמן מה עד שהתחיל להשפיע , אך בשלב מסויים התחלתי להרגע, הן מבחינת הדכאון והן מבחינת האובססיות - אני לא בטוחה מה קדם למה או מה גרם למה, אני רק יודעת שהקשר ביניהם הוא רציף ועקבי(דכאון עמוק- אין סוף למחשבות, וככל שהיתה הקלה בדכאון כך מעט מנוחה לראש),ככל שהשתפר מצבי וחזרתי לחיים, הורדתי את המינון עד שהפסקתי לגמרי, אבל שינויים , מתחים מאוד מלחיצים אותי כך שכשהרגשתי שאני מתחילה ליפול לתהום - לא חיכיתי יותר מדי כי ידעתי שיש מה שיכול לשפר לי את איכות החיים, ואני חושבת שבזה הדילמה אם לקחת תרופות פסיכיאטריות או לא מסתכמת: אם תרופה זו או אחרת יכולה לשפר את איכות חייך לדעתי אל תתלבטי, לפעמים לוקח זמן להתרגל או צריך להחליף טיפול, אבל לדעתי, כמו שקרוב לוודאי לא היית מתלבטת אם ליטול אינסולין כחולת סכרת או תרופות ללב לו היית חולת לב, ככה אין לך מה להתלבט. מקווה שעזרתי לך , ביי

22/07/2003 | 17:26 | מאת: נבי

אם זה יכול לחזור- זה קצת כמו להיות נביאה, וקשה לצפות את העתיד אבל עד כמה שאני מבינה (לאחר תחקירים וחקירות אין סופיות) אדם שחלה בדכאון, ככל שמספר הדכאונות רבים ועמוקים יותר, כך הסיכוי שהדכאון יחזור גדול יותר, אז צריך להיות מודעים למצב, עם אצבע על הדופק ולטפל בעצמנו כשיש בכך צורך, ולא לפחד להודות שזו מחלה ככל המחלות. תרגישי טוב!

22/07/2003 | 18:18 | מאת: שלי

היי נבי קראתי את מה שכתבת, ורוב הזמן אני מסכימה עם זה.הבעיה, שלפעמים אני מרגישה שהתרופות נוגדות הדכאון הפכו לטבע שני שמסווה את ה"אני" האמיתית. כלומר, הן גרמו לא רק לצמצום הדכאונות אלא גם לשינויים של ממש באופי - הפכתי להיות פתוחה וחברותית יותר, פחות לחוצה מכל דבר קטן, ובאופן כליי נחמדה יותר לאנשים.מכוון שהדכאון לא נעלם לגמרי, אני פחות חוששת מהישנותו לכשאפסיק את התרופות, אלא יותר חוששת שאשתבלל חזרה כמו קודם, ששוב כל מילה לא במקום תפגע בי וארגיש שאני לא יכולה להרגיש בנוח בחברת אנשים.זו התלבטות גדולה - איפה אני מתחילה ונגמרת ואיפה התרופה בכל זה. מה דעתך?