ל-ורדה!

היי ורדה, מה שלומך ומה שלום בנך? חזרתי לכאן אחרי זמן מה ותהיתי איך הוא מרגיש, והאם חל שיפור במצבו. האם הצלחתם 'להתארגן' עם הגאודון? או שהוא עדיין משלב עם ריספרידל? מקווה שאתם בטוב, אשמח לשמוע ממך, איתי.

תודה ,,באמת תהיתי היכן נעלמת איתי, תמיד שמחה לקרא ממך. התמיכה אז שלך ושל אמיר ועוד כמה עזרה לנו מאד באותו יום. הוא קרא הכל ועוד הספיק אפילו להיתכתב ולהוציא מעצמו את מה שהוא מרגיש לשתף ולהרגיש חופשי. עדיין סובל ממחשבות ללא הרף כל היום.וכן התפרצויות וזעם ועצבים על כל דבר קטן. אנני יודעת אם אלה הן תופעות שהגאודון לא יכול לטפל .מבחינת הנקודות שהא נוגע בהם ישירות . או שיש התפתחות מהבחינה הפסיכולוגית והתקדמות שדקווא כן הגאודון הצליח לנגוע. למשל ,שבדיוק הוא בתקופת רצון לקצת עצמאות מהאם(אני)בכדי להכיר את כוחותיו ולהתחזק מהם בעצמו ולא באמצעותי כמו שהיה עד עכשיו . יש רצון לקחת אחריות ויש ראייה בהירה יותר של המצב יש המון טענות וביקורת כלפיי (ואולי ולכן מתבטא התסכול והקונפליקט רצון בקירבה והתרחקות בו זמנית). וניראה שתקופת הריספרידל כל זה לא היה לצערי, או שהיה והתבשל וכעת זה מתפרץ החוצה. כעת הוא על 100 גאדון ו2מ' רספרידל כך החליט רופאו וכשיחזור מחו'ל בעוד כשבועיים יחליט סופית . איזה טיפול מתאים. בני כמובן מעוניין במינון גבוה של גאודון...(הרופא אמר לו שהוא לא ממליץ לאף אחד על מינונים גבוהים ועדיף שיהיו כמה שיותר קטנים,,,) מה דעתך על זה ההתמודדות ? קשה לחיות עם שתי מחלות כשיש תרופות טובות אך לא מספיק הכי טובות, בכדי לסלק לגמרי את הסימפטומים הקשים,,,הסיכון,,הסיכוי,, מעניין מה ואיך ד'ר היה רואה את המצב הנתון הזה שלו ? ומה איתך ,, שלך,,,, בנתיים ורדה

שלום איתי, רק רציתי להגיד לך שיש לך שם מקסים ביי מלי