דיכאון
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
מזה שלוש שנים אני מטופלת בפבוקסיל, ולאחרונה הוחלפה לי התרופה לאפקסול. האם נגזר עלי לחיות על תרופות כל חיי כדי לצאת מדיכאון ? הדיכאון שלי הוא כתוצאה מילדות קשה וחיים לא קלים אבל תמיד חייתי חיים רגילים עד שלפני שלוש שנים התחלתי להרגיש קלסטופוביה במקומות סגורים, ולאחר שיחות עם הפסיכיאטר הומלץ לי להמשיך עם הכדורים ושיחות טרפיה. השיחות הוציאו ממני הרבה דברים חבויים שתמיד רציתי לשכוח והשאלה . סוף אני לא רואה ורק אני לומדת לחייות עם העבר למרות כל הקושי, אני מתפקדת בעבודה וכאמא, אבל אם יום אחד אני לא שותה כדור, מיד כואב לי הראש והמצב רוח משתנה. ניסיתי להפסיק לבד וזה בלתי אפשרי כי מיד אני נכנסת לדיכאון ובוכה בלי הפסקה ומתחילות שוב המחשבות העובדניות. למה זה כך? אין תרופה לתרפא אותי וזהו? אני יודעת שכיום יש לי את כל הסיבות להיות מאושרת. יש לי בעל טוב, ילדים טובים ובריאים, עבודה, בית חובות כמו לכולם אז מה מונע ממני להיות מאושרת? כמה זמן עוד אני אצתרך לקחת כדורים? למה כל פעם הדיכאונות? מודה מכל הלב. ג'ין
לג'ין שלום, כפי שאת מתארת עברת את כל הדברים החשובים להרגיש בטוב, גם טיפול תרופתי וגם פסיכותרפיה וכעת המצב המשפחתי והכללי טובים. את כותבת שאת מרגישה לא טוב מיד, יום אחרי הפסקת הטיפול. לכן יתכן שמדובר בתופעות של הפסקת התרופה ולא בתופעות של חרדה בסיסית כפי שאת חוששת. מדובר על תופעות שאנו רואים לעתים כאשר מפסיקים תרופות מהקבוצה של נוגדי דיכאון. התופעות דומות לחרדה כמו שהיה לפני תחילת הטיפול. לכן מומלץ על הפסקה הדרגתית של התרופות. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל ויתכן שתוכלי להפסיק את הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
