כישלון-איך מתקדמים הלאה

בני מוטרד ומת וסכל כבר כמה ימים טרוד וסגור בחדרו ,ללא יכולת תיפקוד ופעילות רגי לה . על רקע השאלה האם הוא כישלון ?. אם לא -אז מדוע הוא לא יכול לתפקד ואם כן הוא כישלון אז לא כדאי לחיות. הוא סוחב אותי לדיונים ארוכי טווח שעות וימים על הסוגייה הזאת וכל מענה שעניתי לו על דרך ההגיון והניסיון שלי,לא הניח את דעתו. אם אמרתי לדוגמא ,שכולנו ניכשלים בחיינו לפחות פעם אחת או יותר, וכי עצם הכישלון מדרבן קדימה - זה לא השפיע עליו כי אותו הכישלונות רק טירפדו. אם אמרתי, שהאדם השלם מורכב ממיכלול של תכונות כשמתוכן ישנה תכונה אחת או שתיים לא מפותחות מספיק -לא מנוצלות עד הסוף ,והאדם מרגיש שהוא ניכשל בתחום-זה לא אומר שהוא כישלון,,גם תשובה זאת לא סיפקה אותו בטענה-שמספיק כישלון קטן בכדי לגרום למחיקת כל עמלך. אתה לא שווה . גם ההצלחות הקטנות שהיו לו בחייו לא מניחים את דעתו והם משולים לטיפה באוקינוס . הוא מודע שהוא לא יכול להיתמודד עם מצבו הכללי שרצוף כישלונות .ולא יכול להשלים עם זה. איך אני יכולה לתת לו כיוון של תקווה כוון של הנעה קדימה .איזה משפט מחץ שיפריח את התרוץ או מחשבת השווא .' אני כישלון חרוץ לא שווה כלום ולכן אין טעם לחיי. ' קשה לי במיוחד עם המילה הזאת -כישלון-אני באופן אישי יודעת היטב ומנוסה ביותר בכישלונות בחיים מאשר הצלחות . ואני מתמודדת עם המושג הזה על ידי שדוחקת אותו מהלכסיקון שלי ,וממשיכה הלאה מבלי להיסתכל אחורה . אני נופלת וקמה ואין לי בעיה . אך כעת אני מרגישה שכוחותיי עוזבים אותי כי אין לי תשובה בשבילו . יתכן שהוא משפיע עלי,וגם אני מרגישה שהוא אבוד ,כי באמת אין כל דרך לצאת מזה? הכדורים לא עוזרים (גאודון וריספירידל-וגם אפקסור) אולי המינון לא טוב , אין אופטימיות אין תקווה צריך רק להיתאבד,, (סובל מאו.ס.ד -וגם סכיזופ' קלה). מי יכול להסביר לו באופן הגיוני, איך אפשר להיתעלות מעל הרגשת הכישלון של עצמך, המוחקת כל חלקה טובה באישיותך .ולהרגיש קצת אופטימיות וכוחות להמשיך טיפה קדימה. האם צריכים להיתעלם מהשאלה הזאת כמו שאני עושה באופן אישי? או שיש לה פתרון פילוסופי מעשי שאני לא יודעת עליו בכלל .איך אנשים חולים מתמודדים עם שאלת הכישלון בחיים.? תודה-ורדה

לורדה שלום, פעמים רבות אנשים צעירים צריכים להבין ולהשלים עם עובדת מחלתם. לעתים המחלה עצמה נחוות ככשילון ויתכן שישנה הרגשה שהוא איכזב את עצמו ואת ההורים. השלב הזה של מודעות למחלה וההבנה שיתכן והוא לא יהיה כמו כל אדם אחר הוא שלב כואב מאוד. מבחוץ האדם נחווה כדיכאוני ועצוב אבל בפנים ישנו תהליך חשוב מאוד שאנחנו קוראים לו השלמה עם מחלה/מגבלה ולעתים נכות. דרך אגב השלב הזה קיים אצל כל אדם ובמיוחד אדם צעיר. גם אדם שאינו חולה אבל נפגע בתאונה וקיימת נכות, עובר שלב של דיכאון והשלמה עם הנכות. לכן במצב זה אני חושב שכדאי לעודד אותו בדיוק כפי שאת עושה. לחזור ולהגיד שלמרות שקיימת מגבלה ומחלה יש לו המון תכונות טובות ואת העתיד אף אחד לא יכול לחזות. יתכן שבעתיד תמצא תרופה למחלתו ויתכן שמצבו ישתפר ואת מאמינה שיהיו לו חיים פוריים ומאושרים למרות הקשיים. בגלל הקשיים הוא חייב לעבוד קשה יותר מאחרים אבל חייב עשויים להיות מאוד פוריים. צריך להיות חזק ולא להתייאש ממנו כפי שהוא מרגיש, יתכן שהוא מרגיש כעת מיואש מעצמו, למרות שאת מרגישה שאת אינך עוזרת לו, חשוב לו מאוד לשמוע את הדברים שאת אומרת לו ואת העידוד ואסור לך להפסיק. למרות שהוא אינו מראה שהדברים עוזרים בדרך כלל כל מה שנאמר וכל מילת עדוד היא כמו מים חיים עבורו. יתכן שזה המצב כעת ואת זקוקה להמון סבלנות וכוחות. נשמור על קשר הידש

מעיין הכוחות שלי ,ימשיך לנבוע לזרום ולבעבע ,אין ספק ,רק שלפעמים הוא סוטה הצידה,ומזל שיש כאן ,מי שמצליח להסיתו ולהחזירו חזרה. לא יודעת מה עמד לשבור אותי,אולי האינטנסיביות של המחלה ,ללא גבולות יום ולילה . אך כעת הרגשתי הישתפרה יותר , גם במובן של לחוש ולהיתחבר יותר אל הכוחות שלי בכדי לתת גם לו , וגם עצם משובך החם עורר התחזקות ועידוד. תודה ,,ותקווה לטוב ורדה

ורדה שלום ניתן להסביר לבנך שלמעשה אין דבר כזה כשלון. כל דבר בחיים הוא התנסות שלומדים ממנה. לא הבנתי האם הוא חולה נפשית או לא אך אם במידה ויש לו בעיות ניתן להסביר שיש הרבה אנשים עם בעיות רק שאצלם אין כפתור שלוחץ על הבעיה ואצלו כן וזה לטובה כי כל התמודדות מחזקת. זה הרעיון בגדול. תרגישו טוב.

תודה דפי מודה לך ,ואכן את מאששת את מה שחשבתי, זוהי עוד היתנסות מחשלת שהרב מרבים להתיחס ולשקוע בה כלל .ושמחה לשמוע תמיד עוד דעות והיתמודדויות ורעיונות על הנושא הזה . וכן,הוא נקרא חולה .המתמודד כל הזמן במלא העוצמה .הוא לא מוותר לעצמו וחייב להצליח בתאוריות ובניתוחי המצב בכל מחיר. שלך,, ורדה