ריקנות רגשית

שלום, מהיום שאני מכירה את עצמי הרגשתי בדיכאון ,הרגשה של עצב והרבה רצון להסתגר. אך היה לי אופי חזק מאוד והמודעות הרגשית שלי היתה מאוד גבוהה. אך כיום אני פשוט לא מרגישה כלום ,יושבת כמו זומבי בבית בלי מודעות לעצמי ,ובלי רגש מוחלט. אני כלכך רוצה להרגיש משהו ,אך נהייתי בן אדם ריקני וחסר רגש ,אולי זה כתוצאה מהמנעות ארוכת טווח שלי מהחיים וההסתגרות הממושכת שלי. אך לא תיארתי לעצמי שאני יגע למצב של בן אדם מת לגמרי. מה קורה לי? האם האינטיליגנציה הרגשית שלי נעלמה? איך אני יכולה להרגיש חייה שוב?

הרגישות שלך לא נעלמה אלה זה הדיכאון שגורם לך לתחושות של אפטיות ואדישות. לא ציינת אם את בטיפול ואם לא אני חושבת שאת צריכה מייד לגשת לאיבחון פסיכאטרי . ציינת שהבעיה נמשכת כמה שנים ושאת סובלת וחבל! כיום יש טיפולים יעילם כנגד דיכאון וזה יכול לשפר את איכות חייך אריאל

היי א' קראתי את מכתבך ואני סובל מאותה בעיה בעבר הייתי בן אדם מאוד רגיש והרגש שלי היה הבונוס שלי והייתי נהנה מהמון דברים כמעט כל דבר היה מרגש אותי והיה נותן לי הנאה- מוזיקה , חברים, בילויים אהבתי מאוד לבלות בדיסקוטקים ,פאבים הייתי מאושר בעבודה והיה לי מאוד כייף. עד שעברתי משבר מסויים, לקחתי את זה מאוד קשה וניכנסתי לדיכאון, הייתי מכונס בתוך עצמי וכל היום עסוק במחשבות, הכל התחיל להיות קשה יותר והמצב התחיל להתדרדר עד שלאט לאט שמתי לב שאני מתחיל להרגיש פחות דברים , הייתי שומע מוזיקה ושמתי לב שפתאום המילים לא "נכנסות" אליי שאני פתאום לא מרגיש את המוזיקה אלא רק שומע אותה.. כשהייתי נפגש עם חברים שמתי לב שהם שמחים ונרגשים לראות אותי ואני.. לא מרגיש כלום.. כאילו הם אוויר, וזה יצר מצב לא נעים... כאילו שאני לא שמח לראות אותם.. ההרגשה היא פשוט של חי-מת חוסר רגש מוחלט... היום אני לא מרגיש כלום, לא שמחה ולא עצב , אני מעדיף להיות עצוב העיקר להרגיש...