שאלה

שוחחתי היום עם פסיכיאטר (שיחה חברתית לא במסגרת טיפול ). לטענתו לא מתחיל טיפול פסיכוטרפויטי סביב חרדה\דכאון ללא לווי תרופתי. לדבריו אין סיבה שבשנות האלפיים אנשים לא יהנו מהקידמה המדעית בעיקר לנוכח העובדה שתרופות ה SSRI (שאינם מזיקות כך הוא טוען ). האם זו גישה המקובלת כיום בפסיכיאטריה או מגמה אישית. די השתכנעתי מ יעילות הssri אך הנושא של ירידת החשק המיני מתטריד אותי.

לדן שלום, אין ספק שהפסיכיאטר ששוחחת אתו צודק במידה רבה וזו המגמה שמסתמנת. התרופות החדשות אינן ממכרות ויחסית יש להן מעט מאוד תופעות לוואי. לפי המגמה המסתמנת, המצב רק ילך וישתפר ובעוד עשר שנים בודאי שיהיו תרופות מדוייקות יותר, יעילות יותר עם פחות תופעות לוואי. הוא מייצג עמדה רווחת אצל האמריקאים בעיקר (שם חברות הביטוח הרפואי עושות חשבון שטיפול תרופתי זול יותר מאשר שיחות), אבל גם לאנשים, שיחות הן דבר שדורש המון זמן (כל פגישה לפחות שלוש שעות ברוטו ובארץ במקומות ציבוריים זה בא על חשבון העבודה...), כך שגם למטופל טפול תרופתי זול יותר כיוון שזמן זה כסף. הארופאים ועדיין בארץ הגישה הרבה יותר הומנית והראיה היא כללית יותר של בסיס פסיכו-סוציאלי בכל טיפול. מה דעתכם? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי דן וד'ר הידש לדעתי ועל סמך ניסיוני ,עדיף להתחיל טיפול תרפויטי פרטני בתחילה ,ללא תרופות . רצוי להסתמך על טיפול טוב מהיימן וקולע נקודתית ,ובמידה ויש בעייה להתחיל עם תרופות ורק מהקל אל הכבד. אני לא רציתי להתחיל עם שום תרופה ואני מחזיקה יפה בלי. וזאת על אף כל התיק הכבד שאני נושאת על כתפיי.מזה שנים רבות. (הלוואי שמההתחלה היתי יכולה למנוע אף מבני להתחיל- אך אז לא ידעתי מה שאני יודעת היום -וזה דיי חבל) השיטה של 'דחיפת תרופות למטופל ,בכדי"להקל עליו בטיפול. 'וכן לעשות' חיים קלים למטפל באותה מידה ,או הסיבה שחברות התרופות 'דוחפות 'לכוון בכדי "לחסוך' כסף.. ממש מעצבנת אותי. לדעתי במקום להישתכנע מהיעילות של התרופות שכבודן במקומן מונח .יש לשכנע ולעבוד על עצמך בשיא הרצינות והכח ללא התרופות. לדעתי מי שהתחיל עם תרופות הוא חייב להמשיך ולמצא לעצמו את השילוב הטוב ביותר להקל ולהפחית את סבלו ,, לפי פסיכיאטרים רבים אין לכם מה לדאוג כי התרופות מהמישפחה החדשה לפחות לא ממכרות . ( השאלה איזה נזק מצטבר לטווח ארוך יגרם) אך מי שעוד לא התחיל, עדיף שינסה כל מה שיש מסביב להצלה ,לפני נטילת חומר כימי. שלכם ורדה

אני במבט לאחור לפני 15 שנה הייתי לוקח טיפול תרופתי במשולב עם טיפול פסיכולוגי שהייתי בו, ואולי הייתי מיעל את הטיפול( מידי פעם במצבים קשים לקחתי ואבן להרגעה) , אבל לפני 15 שנה בקושי היה הפרוזק..וכמובן הבורות והדיעות הקדומות והדימוי של מי שהולך לפסיכיאטר הוא "פסיכי" ,ברגע שאתה נינוח יותר הטיפול הפסיכולוגי לדעתי יותר יעיל ואתה יכול להתמקד בבעיות שלך ולא בתחושות הקשות של חרדה ודיכאון, כיום מקובל לשלב תרופות עם טיפול פסיכולוגי , ואפילו נחשב ל-"מל פרקטיס" (מה המינוח בעברית? ) לא לתת כדורים . בהחלט ממליץ לך לשמוע לפסיכיטאטר, ולשלב בין שני העולמות שיחות וכדורים. בהצלחה עם כל מה שתחליט, דורון.

אין על זה תשובה מוחלטת. יש פסיכיאטרים שחושבים אחרת. תקרא למשל את ההודעה הזאת: http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2235-13866-4369213,00.html

מאחר שמדובר בפסיכיאטר סביר שזו תהיה גישתו לא רבים הפסיכיאטרים לדעתי שיטענו להיפך נסה שיחה חברתית עם פסיכולוג ותיווכח שיש אנשי מקצוע שדעתם הפוכה לחלוטין..... לתרופות עם כל הכבוד, ואני אישית נעזרתי בהם המון, יש תופעות לוואי, אחת מהן ציינת, יש כיום שיטות שונות של טיפולים פסיכולוגיים, קבוצתיים, קוגניטיביים-התנהגותיים, ולא חייבים לרוץ אל התרופות כל עוד אין לך את התחושה שמיצית את כל האפשרויות, זאת כמובן במידה שאתה מרגיש שתיפקודך אינו נפגע ממצבך עד לדרגה שהצורך בתרופות הוא וודאי. אני מוכרחה לומר שהגישה הזאת שהבאת של אותו רופא די מרגיזה. זכותו של מטופל לבחור את הדרך בה רצונו להיות מטופל, וכמובן תמיד, איזה מזל, פתוחה בפניו הדרך למטפל אחר.

דן אני חשבתי שאתה כבר למדת שחומרים פסיכואקטיביים הם לא פיתרון. אתה מחליף סם אחד בסם אחר. במקום קסנקס תתחיל לקחת סרוקסט אבל עדיין אתה תלוי בחומרים פסיכואקטיביים. יש היום הרבה סוגים של טיפולים נפשיים דינמיים, קוגנטיביים, קבוצתיים וכו' שנעשים ע"י פסיכולוגים ללא תרופות אשר מטפלים בשורש הבעיה ולא רק בסימפטומים. כמובן שהרבה יותר קל לקחת כדורים כל החיים אבל זה לא פותר את הבעיה הבסיסית שממנה אתה סובל ובחלק מהמקרים כמו שאתה יודע התרופה יכולה להפוך לבעיה בפני עצמה אז כדאי מאד לנהוג בחכמה וללמוד מהניסיון האישי שצברת עד היום.