סתם כי רציי לספר

זוכרים שלא מזמן אבא של חברה טובה שלי ניסה להתאבד? אז היום לצערי הוא נפטר בבית החולים אחרי שמצבו הדרדר בשבוע האחרון . הוא היה מאושפז סה"כ חודשיים ובימים האחרונים הוא תיאר כל הזמן את חוסר הרצון שלו להמשיך לחיות. הוא נפטר מקריש דם בעורק הריאה ראשי. חברה שלי כרגע בסדר, היא רמזה לי בשבוע האחרון שהיא מתכוננת לגרוע מכל וכל טלפון שיש ישר מקפיץ אותה שאולי זה מבית החולים. אמרתי לה שלפחות היא דאגה לו לגרמה לו להיות בנוחות מקסימלית. בגללה הוא לא היה לבד בעולם, ולא בודד במצבו, היא דאגה לו מוד והיא הקרובה היחדה שיש לו בארץ. אחותו בחו"ל והיא לא יודעת עדיין שהוא נפטר. ממש כואב לי עליה כי היא מאוד התאצמה כדי לגרום לשיפור במצבו והייתה מגיעה כל יום כדי להאכיל אותו. הוא גם סבל מסכיזופרניה והיה מוכן לשתף פעולה רק איתה. לפחות נגמרו יסוריו ויסוריה. חשבתי על מה אמורים להרגיש כשמישהו מת כי למזלי עוד לא חוויתי זאת. חברה שלי אומרת שפרידת בי זוג זה קצת כמו מוות כי אי אפשר עוד להיות בקשר עם האדם שממנו נפרדים. האם חייבים להיות צובים כשמישהו מת? האם תחושת הקלה היא לגיטימית? קיים הגעגוע המובן למישהו שלא יהיה פה עוד, אבל חוץ מכך, האם חייבים לחוש עצב? נראה לי שחברה שלי לא תשב שבעה, כי אין לה עם מי. בינתיים היא מקבלת המון תמיכה מאמא שלה , בעלה וחברים. ונראה לי שהיא בסדר. אמרתי לה שחשוב מאוד שתישן בלילה ואם היא למצליחה להירדם שתיקח אפילו רבע כדור (אמה רופאה, כך שאין בעיה של מרשם).

שירה היקרה צר לי לשמוע על חברה שלך. לגבי השאלה שלך, תחושת הקלה היא לגיטימית לחלוטין ובהחלט לא מכוערת. סך הכל, גם אם זה בא מאהבה או לא, טיפול צמוד במישהו זה מחיבות שיכולה להוביל להרגשה של עומס וברגע שזה יורד ממך בהחלט באה ההקלה. מה שאת יכולה לעשות לחברתך ואת כבר עושה זה להיות שם לצידה ולמותך בה. אריאל

הי שירה, מותר להרגיש כל הרגשה שהיא, וכל אחד מרגיש את הדברים בדרכו. בואי אספר לך על הרגשתי במצב דומה: הייתי היחידה שטיפלה בסבתי בשנותיה האחרונות, למרות שהייתה משפחה רחבה יותר. במיוחד בעת הסמוכה למותה, הטיפול נעשה קשה ועמוס יותר, במיוחד מבחינה נפשית. אחרי שהיא נפטרה, הייתה בי הרגשת הקלה, אם כי הרגשות היו מעורבים. הייתה הקלה ולא הייתה השלמה וזה בא לידי ביטוי גם בחלומות. האמת, לא כל כך ידעתי איך להתמודד עם המצב. פתאום הרגשתי ריקנות. קודם הקדשתי כל טיפת זמן שהייתה לי כדי לטפל בה וזה היה עמוס עמוס, ובאותו זמן היה גם עומס עצום בעבודה, והיו לי המון בעיות בזוגיות ובמשפחה, כך שהכל נפל עליי ביחד, ופתאום נוצר חור כזה. יש גם אנשים שמרגישים כעס על יקיריהם שהלכו להם ונושאים את ההרגשה במשך שנים רבות. מה שאחנו עושים בחייהם של אותם האנשים זה מה שחשוב להם. הטקסים אחרי מותם זה בשבילנו. את חברה נהדרת שכל כך תומכת, איזה יופי. וגם חשוב שכל המשפחה שלה תומכת. שתהיה שבת שלום ומנוחה

לשירה שלום, אכן מצב לא קל במיוחד כאשר ישנן ספקות כאשר הפטירה לא הייתה טבעית לגמרי. רגשות שונים ורבים יכולים להיות בסמוך לפטירה של קרוב אבל ישנו רגש חשוב שממעטים לדבר עליו. והוא הבלבול, מרגישים מבולבלים, מרגישים כל מני דברים, עולות שאלות, יש חמלה ויש כעס, יש צער וישנה הקלה וכך הלאה. מותר להיות מבולבלים ומותר להרגיש דברים שונים מהבטים שונים בשבעה, בחודש הראשון וגם שנה ויותר אחרי הפטירה. הדבר המעודד והחשוב הוא התמיכה של האנשים הקרובים. אנשים קרובים ותומכים עוזרים ומקלים. שבת שלום הידש