אני חייבת עזרה

קבעתי פגישה עם הרופא במלבה"נ בבי"ח, אבל התור התארך וכשהגיע השעה לתור שלי עדיין כמה אנשים לפני בתור עדיין לא נכנסו, והייתי חייבת לחזור לעבודה. למחרת ניסיתי להתייעץ טלפונית עם הרופא האם הסרוקסט גרם לנזק כגון פגיעה בזיכרון, הפרעות בקצב הלב, וסיוטים שמהם אני סובלת מרגע שהתחלתי ליטול את התרופה ולדעתי תופעות הלוואי הפכו לחלק ממני גם לאחר הפסקת נטילת התרופה. כמובן שהוא אמר שלא, וזהו, לא היה לו זמן אליי יותר, והשיחה הסתיימה מה שאני מנסה לומר זה שאין לי עם מי לדבר, אף אחד לא יכול להמליץ לי על מטפל. במרפאה שטופלתי בה כנראה מאוד עמוס, וסתם לקבוע פגישה קצרה ביותר כי אין לרופא אף פעם זמן מצריך להזמין תור חודש מראש לפחות. וכן לקחת יום חופש במיוחד בשביל זה כי סביר להניח שהתור יתעכב בכמה שעות בגלל העומס. אני גם לא משתפת אף אחד במה שעובר עליי כי במשפחה מיד היו מבטלים את מה שאמרתי וממש לא הבינו על מה אני מדברת. אז ויתרתי. עכשיו נסעתי בפאניקה לבית הוריי לאחר התקף חמור. כמעט חשבתי לעבור דרך הב"יח ולאשפז את עצמי בעצמי. לקחתי קלונס שעוד נשאר לי מהימים שנתנו לי תרופות, ועכשיו אני קצת רדומה ויחסית רגועה. היום קיבלתי החלטה קשה, אך חשובה, אך אני מפחדת מחר להתמודד עם ההצהרה שלה בפני האנשים הרלוונטיים, כך שבאמצע הליילה, (תמיד שעתיים מרגע שאני הולכת לישון מתחילים הסיוטים, מה זה אומר?), התעוררתי. היה לי מאוד חם והזעתי, יפש בפה והגרוע מכל שהרגשתי כאילו רובץ מעלי אסון. אני פשוט מפחדת מהתגובות בעקבות הבשורה שלי מחר. הרגשתי שאני מאבדת שליטה על עצמי ואני אוטוטו עושה לעצמי משהו נורא עם החשבות והרגשות. תחושה של אסון שמרחף מעליי, של משהו נורא שקורה לי, ופשוט לא יכולתי לעמוד בפחד הזה, לקחתי מיד קלונקס כאמור, כי הפעם זה היה ממש מפחיד. הייתי בטוחה שזה יגמר הפעם באישפוז בב"ח כי לא יכולתי להרגע, גם לא היה לי כח אפילו לבלוע רוק מרוב השיתוק מהפחד. הרגשתי את העור שלי שורף אימים בגלל השמש המעטה שנחשפתי אליה היום. כאילו אני נמצאת במודעות האחרת, שבה אני מרגישה כל תא בגוף. עכשיו הפאניקה די עברה. אבל מפחידה אותי התגובה שלי. אני מאוד מודאגת מהסיטואציה מחר. שיתפרצו עליי. ואני מודאגת שאני אהיה לגמרי חולת נפש מכל המועקות ומהצורה שבה הנפש שלי לוקחת הכל בצורה קטסטרופלית. שוב, אתם רואים אין לי עם לי לדבר, אז אני כותבת לכם באינטרנט.כמה פתטי. אולי הגיע הזמן שישנו את החוק ויוכלו להפנות אנשים ולהמליץ על מטפלים באזור, ועדיין לשמור על דיסקרטיות וכבוד האדם, ולתת מענה מיידי למצוקות האנשים. אני לא יודעת מה יהיה איתי, אני לא בטוחה שיהיה טוב. ההזנחה גורמת למצבי ליהיות יותר גרוע. כמעט כמו בתקופה שבה נטלתי סרוקסט. שלא תדעו מצרות. כנראה שבחיים תמיד יכול ליהיות יותר גרוע מאיפה שאתה נמצא. אז מי שיודע על מטפל פסיכולוג/פסיכיאטר (בטיפול ללא תרופות) וריפא!!!!!!!!!!!! אנשים מההפרעה הנוראית הזו שיגיד לי בהקדם.

קודם כל זה לא פטתי שאת כותבת לנו כאן כי אם לא פה אז איפה. לא כל כך הבנתי מה הולך להיות נורא היום? האם החלטת לספר למשפחתך על מה שאת עוברת ואת חוששת מזה? אני מאחלת לך בהצלחה . את כרגע נמצאת במשבר, בירידה אך אני בטוחה שגם תהיה שוב עליה. צריך לתת לטיפול זמן לעשות את שלו . אם את לא יכולה להיפגש עם המטפל הזה חפשי מטפל אחר. זה לא בסדר שאת מחכה יום שלם ובסוף לא נכנסת לתור שלך. אנא, אל תתפשרי על טיפול כי הוא חשוב מאוד תרגישי טוב אריאל

גוגל שלום, מה שקרה לך נשמע כמו התקף חרדה. לא מתים ממנו- אני מתאמצת להזכיר לעצמי כשזה קורה גם לי. עצה פשוטה: לפעמים כשפונים לחדר מיון של בית חולים כללי, מקבלים טיפול מצוין וגם המשך קשר עם פסיכיאטר ואולי גם שיחות. כך קרה לי. למדתי שהחרדה מן החרדה היא קשה מאד. בזמן התקף כזה-קצת קשה לחשוב באופן מסודר ולהזכיר לעצמנו עובדות פשוטות. קלונקס עוזר מיידית, אבל אולי כדאי שתתעקשי לראות פסיכיאטר בכל זאת. טיפת אסרטיביות יכולה להועיל. אגב, מה שלפעמים יכול להקל על התקפי החרדה זה פשוט לצאת מן הבית וללכת קצת בחוץ. שיהיה לך יום טוב.