מאניה דיפרסיה

שלום לכולם, רציתי לשאול את מנהל הפורום ואת כל מי שנוגע בדבר ויכול לעזור- 1. האם יתכן קשר בין הלם קרב ומאניה דיפרסיה? 2. האם אפשר לחיות חיים נורמליים ותקינים עם אדם החולה במאניה דיפרסיה, ומטופל בכדורים, שכפי הנראה מועילים, בחור מודע לעצמו ומוכן לקבל טיפול וסיוע, או שמא גם עם כל המעלות הללו החיים רחוקים מלהיות "נורמליים"? הכרתי בחור נפלא והתגלה שהוא חולה במאניה דיפרסיה- מטופל בטיפול תרופתי ויציב במס' החודשים האחרונים. האם לברוח כל עוד נפשי בי, או לתת לכך סיכוי, שמא הכל יכול להסתדר בצורה הטובה ביותר? (אני בת 22- האם כדאי להכנס בגיל כזה לקשר כזה???) תודה רבה רבה לכולם!!!

שלום זה תלוי איך החולה מתפקד עם המחלה ואיזה בן אדם הוא מעבר למחלה יש אנשים לא נחמדים שהמחלה עושה אותם עוד יותר לא נחמדים ולא מתפקדים ויש אנשים נחמדים שלא מיתגברים ויש אנשים נחמדים שמיתגברים וזה כאילו שאין להם כלום בכל מקרה עם הוא מקסים זה אומר הכל ולא צריך להיסתכל על המחלה ויכול להיות שמי שעובר הלם קרב הוא מרגיש שהוא לא יכול להיתמודד יותר והוא ניכנס לדיכאון וכשהוא לא יכול לסבול את הדיכאון הוא מפתח מנגנון שהוא רוצה כאן ועכשיו להרגיש טוב וזאת המאניה אבל אני לא רופא ככה שאני לא בדיוק יודע

לחגית שלום, נכון שאחרי טראומה מפתחים בדרך כלל תיסמונת אופיינית הנקראת פוסט-טראומתית, אבל למעשה כל הפרעה נפשית עלולה לפרוץ אחרי טראומה וכמובן גם מאניה דפרסיה. הפרעה זו שנקראת בעיקר הפרעה דו-קוטבית יכולה להתבטא בדרכים רבות ולא כל הפרעה זהה אצל כל האנשים. כמו שישנם אנשים עם אסטמה קלה ואנשים עם אסטמה קשה יותר. לכן צודק (בעל השם המסובך שענה לך), שצריך לראות את האדם ולא רק את האבחנה. אומנים רבים ואף ראשי מדינה סבלו מהפרעה דו-קוטבית. כך שבהחלט אפשר לתפקד באופן רגיל ואף יותר מזה. למרות מה שכתבתי, זו מגבלה ויש צורך ליטול תרופות וכך הלאה, כלומר הקשר הוא עם אדם שיש לו בעיה. העובדה שהוא נוטל תרופות באופן מסודר מעידה שהאדם אחראי ודואג לבריאותו ורוצה להרגיש בטוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש