לסימון

האים אתה חושב שהכדור זיפרקסה יכול לפגוע בחשיבה ובזיכרון?

karlos שלום רב! אני אנסה לענות על השאלה שלך בכמה מישורים. ראשית כל במישור הנפשי: נניח ויכולותך( חשיבה וזיכרון) או יכולות אינטלקטואליות באופן כללי לא נפגעו כלל (נניח), אבל כיום אחרי המחלה, כאשר באים לעסוק בפעילויות שונות שמצריכות רמות שונות של חשיבה וזיכרון, לדוגמא: צפיה בסרט (שזאת גם פעילות שדורשת יכולות מסויימות עד כמה שזה ישמע מפתיע) אדם חולה נפש עלול למצוא את עצמו קם ועוזב את הסרט באמצע, בניגוד גמור לעובדה שכשהוא היה בריא הוא המשיך וצפה בסרט ללא כל בעיה. במקרה הספציפי של הסרט , (בהנחה שיכולותיו האיטלקטואליות הראשוניות לא נפגעו) הסרט אולי כבר לא גורם לו לריגוש, לא מסקרן אותו, לא גורם לו להנאה, לא מגרה אותו, ואולי לא מפעיל את דימיונו (כי אלו דברים שבטוח נפגעו בעקבות המחלה, אצל כל אחד באופן אינדיבידואלי ויחסי לחומרת מצבו הוא) .וכך יוצא שהחולה לא ראה את הסרט, לא בגלל ירידת יכולתו האינטלקטואלית, אלא בגלל ירידה ביכולתו ה ר ג ש י ת . במקרה יותר קיצוני, נניח חולה שרוצה לרכוש מקצוע (פה היכולות האינטלקטואליות הרבה יותר באות לידי ביטוי), החולה שוב עלול להיכשל במשימתו (למרות שההנחה הראשונה: שאינטלקטואלית הוא לא נפגע, עדיין מיתקיימת) פה לחולה יכול ליהיות אין שוב כוחות נפשיים מספיקים: מתקשה לקום בבוקר, מתקשה להתמיד, לא מסוגל "ליסבול" את הסבל והקושי שכרוך בלימודים, ולא מגלה עניין באופן כללי. שוב הוא הפסיק באמצע ולא סיים. הפעם כי הכוחות ה נ פ ש י י ם קטנו בהרבה יחסית למצבו כשהיה בריא. במישור הפיזי: אין לי כמעט ספק בנושא, שמחלות נפש גורמות לירידה ח ז ק ה ביכולות הפיזיות של הבן אדם חלקית בגלל התרופות( זיפרקסה ספציפית תורמת לזה) וחלקית בגלל העובדה המצערת שמשהוא מאוד קריטי וחשוב נפגע בתוך הראש. ומה לעשות, לפעמים פעילויות חשיבתיות מצריכות גם מאמץ פיזי:ישיבה ממושכת, עבודה בעמידה ולכן אין כוח לעסוק "בפעילות" החשיבתית כי פיזית הגוף לא מאפשר זאת. במישור האישי שלי:כל מה שציינתי לעיל תופס ברמה כזאת או אחרת לגבי ספציפית (יותר עם זיפרקסה אבל גם עם תרופות אחרות) אבל חשוב מאוד מאוד לציין כי אכן יש השפעה של המחלה על הפן האינטלקטואלי של האישיות( לא יצא לי לעשות מבחן פסיכומטרי אחרי המחלה, כך שאיני יודע כמה אבד באחוזים) אבל מתגלים סימנים וקשיים שמעידים הלוך והתגבר על כך שאינטלקטואלית אני מוגבל במובנים מסויימים:קשיים בקריאה (למרות שקריאתי לפני המחלה היתה ללא דופי), מאמץ אינטלקטואלי גורם לכאבים פיזיים בראש, בשנים הראשונות לאחר האישפוז מאמץ אינטלקטואלי גרם מיידית להופעת סימפטומים בולטים וחריפים של המחלה, ואפילו כשאני עוזר לאחי בתיכון בשיעורים במתמטיקה( מקצוע שהיצטיינתי בו) יש תחושה( מוחשית מאוד) מאוד לא נוחה בראש שמבהירה לי שהמצב לא כאתמול שלשום. למרות שאני לא אוהב תרופות, לא הייתי מטיל את האשמה על התרופות והערכתי הזהירה, כפי שמשתמע מהקטע, היא שהנזק בראש הוא הגורם לבעיה הראשית ולא התרופות. נקודה לחשיבה: לא מפריע לי היום שכנראה אני לא יהיה דוקטור לפיסיקה, או בעל תואר שני בביולוגיה או אפילו תואר ראשון בתקשורת. אותי מספק אם אני יוכל רק לצפות בסרט או חדשות או תוכנית אקטואליה ולהנות מהם ולהבינם, או לקרוא כתבה בעיתון או במגזין ולהנות ממנה(כל אחד בהשוואה לנתוני הפתיחה שלו). מבחינה אינטלקטואלית זה מספק אותי די והותר. הבעיה שמטרידה אותי הרבה יותר היא הבעיה ה ח ב ר ת י ת. מה שמדיר שינה מעיניי היא איך אני חוזר חברתית לא למאה אחוזים, אבל יקרה נס אם אני אי פעם אחזור לשמונים אחוזים תפקוד חברתי בהשוואה למצבי הבריא. זה הרבה יותר רלונטי בעיניי לחולה נפש מאשר אם הוא איבד חלק מיכולותיו האינטלקטואליות. בריאות שלמה סימון (שם בדוי )

היי מה שכתבת סופר מעניין....כנראה שאצל כל אחד זה משהוא אחר,אני סיימתי בגרות בצורה לא רעה אבל היום היכולות שלי נפגעו קשה אבל כמו שאמרת בשביל לצפות באיזה כתבה או תוכנית אקטואליה זה יכול להיות מספיק..