כוחות נפש ומשמעת עצמית

לי יש בעיה שאני תקוע בחיים ולא מסוגל לזוז ולפעול לדברים שאני צריך לעשות . למשל כשצריך למלא טופס תביעה אני כל היום רוצה למלא וחושב על זה ולא עושה דבר . הדבר מאוד מציק לי ומדכא אותי ומייאש אותי ואז כשאני אומר לעצמי כעת אני אקום למלא את הטופס אני מרגיש טוב נחרצות ונחישות למלא את הטופס ואז אני בא להחזיק את הטופס ופתאום מקבל מקבל חולשה בידיים וברגליים ומשתתק. אבל בגלל זה אני מרגיש מצוקה נפשית ותחושה רעה של מועקה הנשימות הופכות להיות כבדות וארוכות אני מתרגש השערות שלי מסתמרות ןהתחושה היא רעה מאוד וגוברת ומחמירה ככל שאני נחוש יותר לקחת את הטופס לידיים ולמלא אותו והגפיים משתתקות. ואז כשאני לא ממלא את הטופס הגוף שלי מרגיש מצויין אבל בתוך תוכי אני מרגיש רגשי אשמה שאני לא מסוגל למלא את הטופס ושזה יזיק לי מאוד ואז אני מרגיש צער בלב וחרדה על כך שאני לא ממלא את הטופס. עלי לציין שזה לא קורא לי אם אני רוצה להדליק טלויזיה לשמוע רדיו או ללכת לטייל או בשום מקרה אלא אך ורק לגבי פעולות קריטיות שאני צריך מאוד לעשות כדי להתקדם כמו למלא טופס תביעה. רציתי לדעת איך אני יכול לגייס כוחות נפשיים ומשמעת עצמית כדי להתגבר על הבעיה לצורך המטרה של למלא את הטופס. האם מה שתיארתי מרמז על בעיה ספציפית שאתה יכול לנסות לסביר את הסיבות שלה בזמן שזה קורה לי ?

ניראה לי שאתה סובל מאחת מניגזרות של החרדה כיום יש לזה טיפול פשוט של תרופות מוכרות,פנה לרופא המשפחה.או לפסיכיאטר ותראה שהדבר יעזור לך בקלות, בהצלחה יעקב

החרדה שתיארתי היא לא הגורם לחוסר יכולת אלא התוצאה כמו דבר גורר דבר כי אני בטוח שכל אדם שהיה נתקל בבעיה כמו שלי היה חש חרדה וצער על המצב שלו. החרדה באה אחר כך אחרי שאני כבר משותק בגפיים והרבה אנשים שפתאום נכנסים למצב של שיתוק יחושו חרדה יבהלו או יחושו בהלה מהמצב.

לדעתי מה שנכתב לך נכון, למרות ששללת. כן מעורבת כאן חרדה, והיא אינה רק התוצאה, כדבריך. אתה חרד ממשהו. מאחר שלא סיפרת בדיוק באיזה טופס מדובר - בעוד שמצד שני התמקדת בעיקר בו,- קצת קשה לדעתי לכוון אותך יותר מה שברור שאתה חרד ממשהו, זה ללא ספק. אני גם מעזה לשער שאת התשובה נתת בעצמך- פעולות קריטיות שאתה צריך לעשות כדי להתקדם. כדי להתקדם- בהדגשה. כלומר, אוליי כרבים אחרים, אתה מפחד בעצם להתקדם, בדרך ההתקדמות צפויים כישלונות, ואוליי מהם אתה חושש ולעיתים יש החוששים גם מהצלחה. ומעדיפים לדרוך במקום, לחשוב ולדמיין שהם כל יכולים, כדי לא להיתקל במוגבלויותיהם. ככה פחות או יותר אני רואה את הדברים.