פסיכוטרפיה ואמונה דתית או מיסטית

סיפור חיי הינו מורכב וקשה ( מניחבדומה לאחרים בפורום). במהלך חיי לא חסכתי בצעדים אף חריגים על מנת להשאר עם האף מעל למים ולא לטבוע ולשקוע בבוץ היאוש חוסר האונים והמהרה השחורה. אמונה דתית נראתה לי תמיד דבר פרימיטיבי ומטופש ונחות. אולם, לפני מספר שנים התחלתי לחוש אמונה בכוח עליון (ללא קשר לדת או חזרה בתשובה ), ככה סתם ביום אחד וללא תהליך מקדים מודע. אמונה זו חחיה בי עד היום.. מאז ועד היום. הכוח הזה מלווה אותי ונותן לי כוח לשרוד מול טרגדיות אשר פקדו ופוקדות אותי. אפשר לכנות את התופעה כמנגנון הגנה. אבל מבחנתי מודבר במשהו שמעבר שרק מי שמתנסה בו יודע על מה אני מדבר. אני אדם רציונאלי מטבעי כך אמונה זו הינה חלק מעולמי הפנימי שחיי וקיים ובועט למרות שאינו מסתדר לגמרי עם פאזל החלקים האחרים של המרכיבים את אישיותי. קשה לי להכיר בקיומה של תופעה זו אצלי היות וכאמור, מדובר באלמנט זר אך מאידך הוא עוזר לי ובסופו של דבר התידדתי איתו. במאמר מוסגר יצא לי להכיר לא מעט דתיים במצבים קשים ונוכחתי לדעת שהאמונה מסייעת להם להתמודד עם ההבטים ההקשים והבעיתיים של קיומם. כמובן שלא ניתן לרכוש אמונה זו או שאתה גדל לתוכה או שפתאום מתעוררת אלצך נותן לחייך משמעות אחרת מימד נוסף. בפרספקטיבה מדובר בתופעה אוניברסלית החוצה תרבויות וצביליזציות לאורך ההסטוריה האנושית. שאלתי היא האם ישנה התיחסות בספרות הפסיכיאטרית לנושא במובן של התיחסות לתופעה כמשאב שיש מקום לנצלו בתהליך הריפוי. שאלה נוספת ? האם ברקע לתהליך ההחלמה מפתולוגיה נפשית רגשית קיים מימד של אמונה במטפל ובשיטה ? במידה והתשובה חיובית , מה המשקל של האמונה במטפל כגורם מסייע במכלול המרכיבים המובילים להחלמה ושיפור המצב? ועכשיו אני קופץ לעניין נוסף לא כל כך קשור לנ"ל היום אשתי גררה אותי לכנסיה באבו גוש בשעת המיסה. דמות הצלוב עוררה בי קונוטציות שליליות אינקויזיציה, מסעות הצלב פוגרומים. פתאום התחלתי לחשוב שהמסכן היה בסך הכל רב ו" הילר" שהוקרב על קרבן הקנאות וצרות העין של כל הצדדים המעורבים חשתי כלפיו חמלה וצער. כמה מוכר מצבו. לא אני לא מתכוון להתנצר. סתם מחשבה שקפצה אצלי. מתנצל עם שעממתי מישהו. נו .. בסופו של דבר פורום פסיכיאטריה או לא . ונמאס לי לשאול שאלות על כדורים. שבוע טוב יקירי בינתיים הולך למזוג לי יין ולא מטעמים דתיים

לדן שלום, תודה על מכתבך המעניין וכמובן שכתוב בצורה מעולה. הנושאים והתרומתך לפורום רבים ואני עוקב אחרי כתיבתך מאז שהצטרפת אלינו. אני בדעה שבריאות הנפש אינה יכולה להיות רק תרופות וכך הלאה, תמיד ברפואה ובודאי בפסיכיאטרייה צריך לראות את האדם השלם, כך ששאלותי הם בודאי במקום. אמונה היא דבר בסיסי בכל אדם ובכל קשר עם רופא או מטפל, ללא אמונה קשה מאוד לעזור לאדם, דווקא בפסיכיאטרייה לעתים מחלות הנפש מבלבלות ולא מאמינים ברופא או בפסיכיאטריייה וחרדה גורמת לפחד וחרדות מפני הטיפול והמטפל. כלומר יש כאן מלכוד של התשובה בתוך השאלה. אמונה דתית או כל כוח עליון קיימת והיא תופעה ותכונה של אנשים רבים. השאלה העולה היא עד כמה מדובר במקסם שווא של אמונה בדבר שלא קיים והאדם רק משכנע את עצמו שהוא יכול להעזר או שמדובר באמונה בדבר קיים ורציונלי אשר באמת יכול לעזור? שבוע טוב הידש

תודה על המילים החמות. גם אני חש שנתרם ממך ומהפורום המנוהל על ידך. אגב בעקבות התמכרותי לקסנקס פיתחתי איזו חרדה ו\או הסתייגות מפסיכיאטרים ופסיכיאטריה וכעת תוך כדי עיון בתשובתך (בנושא המלכוד וקשיי אמונה של פרטים הלוקים בתסמונות פסיכיאטריות) הגעתי לתובנה ש מצב נפשי זה מנע מונע ממני לשוב לפגישה עם פסיכיאטר בנסיון נוסף לברר אפשרויות גמילה כיום. הינה מצב בו למרות הסבל והתסמינים הרבים והמגוונים נמנע מלהגיע לקליניקה בגין חוסר אמון. בהקשר זה אתה בגישתך הפתוחה מחזיר לי את האמון באפשרויות להעזר שוב בפסיכיאטר. כדי לחדד את השאלה הקודמת בכל הנוגע לאמונה דתית.מיסטית: לא התכווני לבדיקת מימד הרציונאלי נשוא האמונה. אלא האם האמונה עצמה (ראציונאלית או לא) הינה גורם חיובי בריפוי הניתן לגייסו (כשקיים ) לתהליך לפחות ברמה של צימצום תסמינים. פתאום דברים מתחברים לי: לפני שנים רבות קראתי מאמר בנושא נוירוזה אקסזיסטנציאלית בו ציטטו את פרנקל אם אני לא טועה. כשהטענה היתה שאמונה במשמעות החיים, כל משמעות הינה מענה לסבל הכרוך בחוסר אונים אקסיסטנציאלי. אם ביקור בקבר צדיקים משפר מצב רוחו של פציינט ומונע החרפת חדרותיו האם ניתן לנצל את המצב למניעת התדרדרותו או שמא ההיבט הזה לא נילקח בחשבון ? נכון שקשה לכמת אמונה לצרכי מחקר. אבל אם כך הם פני הדברים במשונה מינון של אמונה להרגעת חרדות למינון של כימיקאלים. ואולי מצב של אמונה מעורר תגובות פיזיולוגיות דומות במערכת העצבים. בין יצר הצרות בעבר נפצעתי באורח משמעותי. באין מוצא פניתי לאקופונקטורה להרגעת הכאבים. האורטופד המטפל התיחס אז באופן סלחני ,מתנשא ומזלזל ( אם זה עוזר לך למה לא ?). מחקרים שנערכו במשך השנים הוכיחו שהטיפול מעורר הפרשה של אנדומורפינים ולכן הקלת הכאבים. לאחרונה קראתי שבדקו בהדמייה ממוחשבת את השפעת הדיקור הסיני בנקודות האקופונטורה מול דיקור בנקודות סתמיות. הסתבר שבאופן חדמשעי הדיקור גרם לתגובות ברמה של המוח מול דיקור אקראי. אולי ניתן יהיה לערוך מחקר כזה בעתיד. לתת הוראה למטופל לחזור על הגדים הקשורים לאמונתו( כזו או אחרת) לבין הגדים לא משעותיים ולברר בmri ופי התגובות ברמת המוח ? אני אאחר לעבודה ..אבל ממשיך קצת ענין כוחה של האמונה...לאחרונה קרוב משפחה צעיר נקלע למשבר גיל ההתבגרות. לא עמד בציפיותיו של עצמו. ראי שהוא עצוב ונבוך. מחוסר ברירה החלטתי לומר לו שיהיה בסדר , הקפדתי לחייך אליו, כשפגשתי אותו חיבקתי אותו ופתאום צץ החיוך שהיה מרוח על פניו דרך קבע כשהיה ילד בן שש (לי עשה חשק פתאום לקנות לו בלון וגלידה כבעבר כדי לשמחו). מהפגישה עם פסיכולוגית ברח.לקחתיאותו להילרית שאמרה לו עד כמה הוא מקסים ויהיה בסדר. הבחור תוך פרק זמן של חודש וחצי ערך תפנית. השקיע בבגרויות ובפעילות בצופים, העז להתנדב ליחידה מובחרת ועבר את המיונים בהצלחה ובאוגוסט יוצא לגיבוש . טוב אני ממש מאחר לעבודה. תודה על הכל.