שאלה לד"ר הידש - האם אני צריך ליטול סרוקסט

שלום ד"ר, ברצוני לשתף אתכם בהתלבטות שלי האם ליטול סרוקסט. אני מוכר כטיפוס "לחוץ" ורגיש. בעייתי היא אחת, אני לוקח אירועים באופן קשה מידי ונכנס לדיכאון (זמני של יום-יומיים) אח"כ הכל חוזר לקדמותו עד הפעם הבאה. בימים בהם אני לחוץ או מדוכא, אין לי חשק לאכול ואני חושב תמיד על הגרוע מכל. אני מעריך שאם הייתי חי על אי בודד לא הייתי סובל. כוונתי היא שלהערכתי בעייתי איננה קלינית במובן של התפרצות אקראית אלא כתוצאה מאירוע שאני חווה. כלומר התדירות מותנית בתגובה לאירועים סביבתיים. מאחר ותחושת הדיכאון/פחד הנה תגובה לאירוע שאני חווה - הדבר משליך כמעט על כל תחומי החיים שלי, קרי ילדים, זוגיות, עבודה וכד'. השבוע לדוגמא פנו אלי מאגף הגביה של רשות השידור. כתוצאה מהשיחות עמם נכנסתי לחרדה ומתח שעברו באופן הדרגתי לאחר יום - יומיים. (אם כי הדאגה לטיפול בנושא לא נעלמה). כשאני כותב חרדה ומתח כוונתי שאין לי סימפטומים חיצוניים אלא התחושה הפנימית היא של עצב, פחד, ודיכאון. לעיתים במצבים קיצוניים (לא קרובות) אני בוכה. התחושות אינן חזקות מאוד, אם כי הסובבים אותי (בעבודה למשל) מרגישים שמשהו לא בסדר והם מתעניינים לשמוע מה קורה. האם להערכתך ד"ר הידש, אני זקוק לסרוקסט או שבאמצעות שיחות אוכל להתמודד עם הקשיים/פחדים באופן טוב יותר ? תודה.

לאלון שלום, אין תשובה חד משמעית לשאלתך, אני חושב שכדאי לפנות לטיפול למרות שאינך מוגדר כסובל מדיכאון לפי ההגדרות הפסיכיאטריות המקובלות. עם זאת במצבים הקשים ישנה פגיעה בתפקוד ולכן אני חושב שכדאי לחשוב על טיפול. בטיפול אני מתכוון לשיחות או תרופות. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. פסיכותרפיה היא טיפול מעמיק ופעמים רבות עובדת על השורש של הדברים, עם זאת היא דורשת השקעה רבה של זמן, מאמץ נפשי ולעתים גם כספי. תרופות הן יותר פשוטות אבל כמובן שיש להן תופעות לוואי. העיקרון שאני מאמין בו הוא בחירה חופשית ואישית אחרי שתעבור אבחון מלא אצל פסיכאטר ותתלבט אתו לגבי מה מתאים לך. שיהיה רק טוב ורגוע דר' גיורא הידש