לאריאל

הי מתוקה, צר לי לשמוע שאת לא מרגישה טוב,אני מבינה על מה את מדברת ולכן החלטתי להעתיק עבורך פרק מהספר הצמוד שלי. וככה זה הולך............ "עדיין לא פגשתי בפרפקציוניסט שחייו היו מלאים בשלווה פנימית.הצורך בשלמות והשאיפה לשקט פנימי נימצאים בעימות זה עם זה.בכל פעם שאנחנו רוצים שדברים יהיו בצורה מסויימת,יותר טובים משהם כרגע,אנחנו נילחמים קרב אבוד.במקום להיות מרוצים ואסירי תודה על מה שיש לנו,אנחנו מתמקדים בכל החסרונות של דבר מסויים ובצורך שלנו לתקנו. ניתן להינות ולהעריך את הדברים כפי שהם כרגע. הפתרון הוא לתפוס את עצמכם ברגע שאתם נכנעים להרגל ומתעקשים שהדברים יהיו שונים.הזכירו לעצמכם בעדינות שהחיים הם בסדר כפי שהם,ברגע זה.אם לא תשפטו כל דבר,הכל יהיה בסדר.ברגע שתצמצמו את הצורך שלכם לשלמות ,תתחילו לגלות את השלמות של החיים עצמם". עכשיו תחייכי אלינו,אוהבים אותך מתוקה. נגבי את הדמעות ותחייכי אל כולנו.שימי לב כמה אנשים אוהבים אותך,שימי לב כמה אנשים כתבו לך,שימי לב כמה איכפת לנו ממך וזה יחזק אותך,שהרי האהבה מנצחת. אוהבת אותך ולפני שגם אני אבכה,אני אסיים כאן. שגב

הפעם הדמעות שבעייני הם מהתרגשות. תודה על מילותייך החמות ועל זה שאת כל כך איכפתיתית ונהדרת. אני רוצה להאמין שיהיה יותר טוב ונלחמת בכל התחושות שלי בכל כוחי אך בנתיים ללא הצלחה. אני מעריכה מאוד את כל התמיכה של כולם פה ואין לי מילים להודות לכולם אוהבת תמיד, אריאל