מערבולת

לפני יומיים נכנסתי לפורום וחיפשתי את ההודעות שלי מתחילת ההשתתפות שלי פה. רציתי לראות אם יש הבדל בסגנון הכתיבה, במשפטים, לראות אם אפשר לחוש בכאב, במצוקה... סתם היה מעניין. בכל מקרה, למי שלא זוכר או לא יודע, 10 ימים אחרי תחילת הטיפול בציפראמיל, חבר שלי נפרד ממני אחרי שנתיים. נאום הפרידה התחיל בזה שהוא כבר לא נמשך אלי מאז ששמנתי. עצם העזיבה שלו כשהייתי המצבי, גרמה לי לחשוב עליו בתור בן אדם קטן, בזוי, חסר רגישות לחלוטין.. ממש גורשתי מהדירה שלנו וחזרתי לגור אצל הורי. קשה לתאר את העלבון. היום, חצי שנה חרי, ממש חסר לי כבר זוגיות, אפילו דייטים חסר לי, משהו שמישהו יתעניין בי, אפילו קצת. כל כך רע לי לבד. חשבתי אפילו להרשם לאיזה אתר הכרויות באינטרנט, אבל יש לי נסיון ממש גרוע עם זה. ולא בא לי שוב. הבעיה היא גם שאני יוצאת עם חברות- כולן חתיכות ויפות (כזה המזל שלי), ואני שמנה ומרגישה נורא עם המראה שלי, ועוד נראית פחות טוב בהשוואה אליהן.. איזה מן סיכוי יש לי? לאחרונה אני הולכת לחדר כושר במן רצון לנקום בגוף שלי, להתעלל העצמי עד שאני ארד במשקל. ברור לי שזה מטופש והרסני, אהל אני מרגישה כלואה בקליפה שהיא לא אני...

אני כל כך מבינה לליבך כי אני באותה סיטואציה. מאז שהתחלתי טיפול תרופתי אנטי דכאוני ובשילוב עם הסטרואידים העלתי הרבה מאוד במשקל ואני שונאת את עצמי על כך. אני מקנא תמיד בחברותי שאין להם כל בעיה ללבוש כל דבר שירצו כשיוצאים לבילוי בעוד אני מרגישה צורך תמידי להסתיר את עצמי. אולי דכאי שנקבל את עצמנו כמו שאנו ובד בבד נעשה מאמצים לשנות את מה שאנו לא מרוצות ממנו. הכי חשוב לזכור, שאת מה שיש לנו להציע וזה האופי והפנימיות אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו שולחת לך חיבוק גדול, אריאל

זו גם חלק מהבעיה אני כבר כמעט חצי שנה בחדר כושר- באה כל יום ועובדת ממש קשה- אני רצה כל פעם שעה!! ו3 פעמים בשבוע גם עושה אימון משקולות של שעתיים!!. זה לא שאני לא יוצאת מהבית בגלל המשקל, אבלל נמאס לי כבר. אני כבר לא מתסכלת על עצמי במראה כי זה ממש מגעיל אותי..

אמרת שההליכה למכון היא כאילו כדי להיתנקם בגוף לדעתי זה בדיוק ההפיך ,את הולכת כי תת ההכרה שלך אמרה לך שכך צריך לתקן את המעוותלהיות רזה ויפה במכון כושר. להיתנקם בגוף כמו שאני מבינה הוא ,לאכול הרבה בלי חשבון שומנים עם מתוק ,ביחד עם חמוץ וכ'ו. בשעות לילה מאוחרות .ולא לצאת מהבית. והנה את יוצאת עם חברות עושה כושר ,,ועדיין יש לך מחשבות שאת לא מספיק מגיעה למה שרצית,,וזה טבעי. אני בטוחה שכל אחת "מהרזות גם לה יש איזה משאלה ופגם ביחס לגופה. תמשיכי לעשות מה שאת עושה ואל תוותרי על זה בשום אופן...! ותוך כדי,, אהבי ופנקי את עצמך איך שאת.! כי את נהדרת מיוחדת ונבונה , ותמיד תהיי כזו! (וזאת אומר מבלי להכירך אפילו רק על פי מה שכתבת)

אף פעם לא הייתי מהזוללות. רק בדיכאון השמנתי תוך זמן קצר (3 חודשים) בגלל זלילות, שהפסיקו ישר עם תחילת הטיפול. הנקמה היא רצון להתעלל בגוף שלי שמאכזב אותי. אולי אם אני אתיש את עצמי עד מוות, יצא מזה משהו. אין לי בעיה עם ספורט, אני הולכת כי אני אוהבת- לפחות זו אחת הסיבות שבגללה חזרתי להתאמן,אבל לאחרונה אני מעבידה את עצמי ממש בפרך.