עדיין מחכה לתשובה

שאלת אותי שאלה ואני עניתי לך ולא הגבת לזה בכלל ואני מחכה הנה התשובה שכתבתי לך: תאריך: 10-06-2003 01:15 אני שואלת מפני ששמתי לב שהקשרים שלי עם אנשים הם לא קשרים חזקים כמו של אחרים איתם. עם ההורים דודים חברים וזה גורם לי להרגיש כאילו שונאים אותי. ואז במשך שנים רבות רציתי לדעת איך לחזק קשרים כדי שיאהבו אותי אותי גם. אבל אחרי שחיפשתי וניסיתי הכל אז אמרתי לעצמי שכדאי לשאול על מצבים ואז מצאתי מצב היפנוטי ומצב חקירה ועניין אותי לדעת מה המשותף לכולם כדי אוכל להשתמש בכלי שיאהבו גם אותי. אני מבינה שהאמון זה דבר חשוב. נראה לי שיש לי בעיה ברושם שאני יוצרת כי לפעמים כשאחותי או בת דודה שלי צריכה עזרה או רוצה שאתפעל ממשהו שהיא אומרת אני מגיבה באדישות זה לא מעניין אותי באותו רגע וקשה לי להיכנס לחשק שלה לפעול להתפעל להשתתף לעזור להגן עליה ליד אחרים ולעזור וכו. אבל אחר כך כשאני חוזרת הביתה אני מדמיינת איך הייתי עוזרת לה ומצטערת שאני לא יכולה כמו חברות אחרות להוציא מעצמי אנרגיה של טוב. גם כשקורה אסון וידיד טוב נהרג כל הבנות בוכות ומוציאות השתתפות כך שרואים שהם מרחמות ושזה מצער אותם אבל אחר כך כשצריך לישון בלילה אני זאת שלא ישנה מרוב הצער ומחשבות הצער על הידיד שנפטר והן ישנות מצויין. וגם אחרי הרבה חודשים הם שוכחות ואני עדיין בצער שלי. יש עוד דבר שפוגע באמון הלקוי שאני משדרת וזה שאומרים לי שיש סתירות בדברים שאני אומרת אבל כל זה לא מתוך ניסיון לשקר אלא פשוט כי אני לא יודעת להסביר את עצמי טוב ולכן כל הזמן אנשים חושדים בי מחפשים רק סתירות בדברי וכך אני חושבת שהאמון שאני משדרת נפגם. אז אחרי ששאלתי אותך על קשרים ואמרת שצריך אמון בקשרים טובים בין אנשים אני מבינה שכל הדברים האלה שסיפרתי לך עכשיו שפוגמים באמון שאני משדרת הם אלה שגורמים לזה שאין לי קשרים טובים וחזקים כמו שלאחרים יש עם אותם אנשים. מה עושים ?

לחלי שלום, ראשית אני מצטער ומתנצל שלא עניתי לך, כנראה שבגלל הלחץ החמצתי את המשך שאלתך, יופי שאני יכול לתקן. אני חושב שהגדרת יפה מאוד את הקושי, את מרגישה את הדברים אבל קשה לך לבטא אותם באותו הרגע, את מודעת לכך וזה חשוב מאוד. פעמים רבות מצבים כאלו קשורים לחרדה. כאשר החרדה שלנו גבוהה אז אנחנו מגינים על עצמנו ומביעים פחות רגש למרות שהוא קיים. אם נתרגם את הכללי אליך אפשר לנסח את הדברים באופן הבא. את חרדה ולכן כאשר קורה משהו אינך מגיבה כראוי, חוסר התגובה גורם לביקורת ואז החרדה עולה. כיוון שהחרדה עלתה אז גם בפעם הבאה קשה לך יותר להביע רגשות. מעט מסובך אבל הבנת שזהו מעגל סגור. בנוסף, קודים ודפוסי תקשורת הם בחלקם דברים נלמדים, ללמוד כיצד מקובל להגיב בסיטואציה מסויימת וכיצד רוב האנשים מגיבים. לעתים אנחנו מגיבים באופן מאולץ רק כדי לעודד את השני ולשמור על קשר. את הקודים הללו אפשר ללמוד ואפשר לתרגל בחיי יומיום. כדי לצאת מהסבך הזה אפשר כמובן לפנות לטיפול בשיחות-פסיכותרפיה אצל כל מטפל מוסמך. המודעות שלך לדברים יפה וכמו שאומרים זה כבר 90 אחוזים של הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש