המשך דיון - מחשבות, רגשות ושאר ירקות...

סיכום קצרצר - הגענו למסקנה שלפעמים הרגש קודם למחשבה ולפעמים המחשבה קודמת לרגש ולכן יש מקום גם לטיפול קוגניטיבי וגם לדינמי. ד"ר הידש שאל "מה קורה כאשר יש התנגשות בין הרגש למחשבה? כאשר הרגש (הפחד) אומר לברוח הבייתה ולא להיות בחוץ והמחשבה אומרת שאין ממה לפחד". אני יודעת מה קורה לי במצב הזה - הרגליים נעות באי שקט! מצד אחד רוצות ללכת קדימה ומד שני רוצות ללכת אחורה. בד"כ הרגש ניצח את המחשבה, אבל עכשיו כשהטיפול מתחיל להפשיע עליי המחשבה מנצחת. אני לא נותנת אפשרות לרגש להתקיים. דוחקת אותו הצידה! לדימיון אכן יש כוח עצום! מצד אחד אנחנו יכולים ליצור דימיונות שליליים - 'אני לא אוכל לחזור הביתה', 'אני אהיה בחרדה וכולם יסתכלו עליי' וכו'... אך מצד שני - אנחנו יכולים ליצור דימיונות חיוביים וכאן אנחנו נכנסים לקטע של טיפול בעזרת 'דימיון מודרך'. לדמיין מה יקרה לנו כשנהיה בחרדה. לחשוב על התסריט הכי גרוע מבחינתנו שיכול לקרות. דבר זה עוזר לנו לראות שהשד לא כ"כ נורא כפי שזה נראה לנו לכאורה. על נושא ההיפנוזה אני באמת לא יודעת שום דבר. אני מבטיחה לקרוא ולחזור עם מסקנות. אשמח לקורא עוד תגובות של משתתפי הפורום.

יפעתוש ! אני מרשה לעצמי לקרוא לך כך. אני עוקבת אחר הפורום הזה מדי פעם "אורח לרגע רואה כל פגע " את -נפלאה,קסומה,אינטילגנטית,אוהבת עד כאב את חברייך לפורום, מפרגנת,מלטפת,מחבקת,דומעת, מחייכת,עותקת נשמה,סבלנית,סובלנית בקיצור-בן אדם!! צר לי שאיני מזדהה כולם-חשים כמוני !!!!

למרות שכבר אי אפשר לדעת פה אם זאת התחזות או אמת. תודה! :-)