הולך ונהיה יותר גרוע
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
די, אני לא יכולה יותר קשה לי. הכיחכוך הולך נהיה יותר גרוע ועכשו זה נהפך כבר לממש אובססיבי. אני לא יכולה להפסיק לכחכך כל שנייה ואם אני לא עושה זאת אני מרגישה שאני משתגעת. היום ישבתי בצהריים לאכול עם אמא שלי ופתאום היא שאלה אותי למה אני מכחכחת כל הזמן. כשהיא שאלה אותי הרגשתי כמו סכין שננעצה לי בלב ולא ידעתי מה לענות לה אז אמרתי לה מה? אל מה את מדברת? והמשכתי לאכול . אני לא יכולה לספר לה כי אני בעצמי חושבת שאני משתגעת. אני מתעוררת עם זה והולכת לישון עם זה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אולי אני צריכ לחזור למינון המקסימילי של הרמרון כי זה נמשך כבר למעלה מחודש. בנתיים אני מתעוררת כל יום עם תקווה שזה יעבור וכל יום מתרסקת מחדש. באמת שכבר נמאס לי אריאל המאוד עצובה ומיואשת
לאריאל שלום, צר לי שאת מרגישה לא טוב, את מקדישה המון כוחות בלימודים ובעבודה וכמובן בפורום, היכן שאת מתייחסת ועוזרת לאנשים רבים אבל לעצמך קשה לך לעזור. ככה זה "במקצוע" שלנו.... אולי באמת הרמרון זה הפתרון כרגע וחשוב שתרגעי ותרגישי טוב יותר, להשתגע אינך משתגעת אבל את סובלת. קיימת מחשבה שכאשר "משתגעים" אז כבר לא סובלים, אבל זה לא כך. בכל אופן אין מדובר על שגעון אלא על סבל ואת מודעת לכך. הייתי חושב שאולי כדאי לפנות עוד היום לרופאה ולהתייעץ אתה, אולי אפילו בטלפון? מחכה ומחזיק לך אצבעות שתרגישי טוב יותר הידש
אני אתאפק עד יום שישי אז יש לי פגישה עם הפסיכאטרית ונראה לי שאני יודעת כבר מה היא תגיד. מצד אחד אני רוצה לחזור למינון המקסימילי של הרמרון אם זה מה שיעזור לי . מצד שני אבל, אני רואה בזה נסיגה וחזרה אחורה ובנוסף אני מפחדת שאם זה לא יעזור אז אני אכנס למעגל חרדות קשה ואחשוב ששום דבר לא יעזור לי ולא יהיה לי כבר לאן לפנות. בקיצור, זו נבלה וזו טריפה ואני אובדת עצות. היום איך שהתעוררתי על הבוקר הכיחכוך הופיע ואני לא יודעת איך אסחוב את היום. אני בדרך ללימודים עכשו וכל כך לא בא לי. היום זה גם היום האחרון ללימודים כך שאחר כך אני בבית ( חוץ מהימים שאני עובדת) ויהיה לי הרבה זמן פנוי וזה בהחלט לא מועיל אריאל המודאגת מאוד
היי מאחר ואני מכירה את הכפייתיות הזו,אומנם בצורה שונה אבל עדיין מרגישה. אני פשוט מנסה לזרום עם זה וזה נחלש. שמתי לב שזה גובר במקרים מאוד מסויימים כשאני מאוד לחוצה כשאני בבית ובמיוחד מול הטלוויזיה. זה מציק,אני יודעת אבל אין מקום להעלאה במינון הכדורים,לדעתי.כי את תצפי מן הסתם שהכדור יעשה את העבודה ואם לא,תתאכזבי כפליים. תנסי להעסיק את עצמך יותר ויותר-אין ברירה וניראה לי שגם תוכלי להינות מספורט שאת אוהבת.תלכי לבריכה תעבירי את הזמן בכייף. זה ייחלש,אני מבטיחה לך. שגב
תודה רבה על התמיכה- אני מאוד מעריכה את זה
עצוב לי לשמוע אותך, רוצה לחזק את ידיך. את לא משתגעת!!! שולח לך חיבוק וירטואלי תחזיקי מעמד
