נמאס לייייייייייייי

הצורך לכחכך כל הזמן חזר ובגדול. בעצם זה לא עזב אותי מאז אבל היה בתדירות נמוכה והצלחתי לא להתייחס לזה אבל בכמה ימים האחרונים זה פשוט נורא. זה כל הזמן ללא הפוגה ורק הולך ומחמיר. אפילו בלימודים כשהייתי עסוקה זה לא עבר וזה מאוד מדאיג אותי כי בדרך כלל שאני עסוקה אז אני לא שמה לב לזה . אני יושבת עכשו עם דמעות בעיינים. כבר אין לי כוח ואני מאוד מודאגת. מה זה? למה זה לא מניח לי? האם ההתנהגות שלי עד כדי כך אובססיבית? אני כבר מרימה ידיים נשבר לי אריאל, העצובה מאוד

כתבתי לך מייל ארוך והאימייל שלי נתקע.... היו שלושה ימי חופשה בהם לא היית עסוקה אז יתכן שזו הסיבה לכך שהכיחכוח הזה חזר ובגדול. אולי ספורט כלשהו כמו הליכה מהירה יכול לעזור? אני משערת שאת לא אוהבת את זה , אבל אין ברירה. גם אני לא אהבתי לצעוד או ללכת בהתחלה אך אילצתי את עצמי. את חייבת להתחזק ולמצוא מוצא, למלא את הזמן כך שלא יגיע הכיחכוח המעצבן הזה. אולי תוכלי למצוא משהו שאת אוהבת לעשות, לשכוח ממנו, כך שהוא "ישכח" ממך. דרך אגב - אני זמינה עכשיו ובמקרה בבית, אם תרצי את מוזמנת להתקשר...נוכל ביחד להתגבר על הכיחכוח.....:-)))))) בעוד כחצי שעה אני יוצאת לצעוד, דווקא בחום הזה כי בערב לא יהיה לי זמן... מחזיקה לך אצבעות:-)

מה שמפחיד אותי הוא שגם שאני עסוקה זה נמצא ואני לא יכולה להתעלם מזה מה שלא היה בעבר ( שאז בלימודים ובעבודה זה היה עוזב אותי). נמאס לי כבר להתמודד עם זה ואין לי כוחות. כשאני חושבת על זה אני כבר למעלה מחודש עם הסימפטום החדש הזה של הכיחכחוך והוא לא עוזב אותי אלה רק מתגבר. כבר התייאשתי

אני מבין שעובר עליך זמן לא קל עכשיו. אני לא מבין בנושא עצמו אבל רוצה לשלוח לך חיבוק ולהגיד לך שאת לא לבד. תכתבי ותוציאי כל מה שאת מרגישה ושעובר עליך, תעשי דברים שאת אוהבת ואל תשארי לבד.

היי מתוקה. אני כל כך רוצה לעזור ולא יודעת איך.אני עצמי סובלת מהתנהגות אובססיבית ולא יודעת איך להיפטר ממנה,לכן החלטתי שזה מה יש וכך אני ממשיכה. גם כשלקחתי כדורים זה לא עזר,אז באמת לא נותר לי הרבה מה לעשות אלא להשלים עם זה ואולי זה יעבור. דרך אגב-עבר עליי יום קשה.אני מקווה שזה סימפטומים של יום א' ומקווה שמחר זה יעבור. שיהיה לך ערב ניפלא ותרגישי טוב שגב

תודה רבה על התמיכה נחמד מצידך