לקיחת אירועים בפרופורציה מוגזמת

שלום, אני גרוש בן 40, מצליח בעיסוקי, ובימים רגילים אני מאושר ומסופק מחיי באופן סביר. בעייתי היא שאני לוקח כל דבר בפרופורציות מוגזמות (Over Reacted) ותמיד חושב על הגרוע מכל. בעת כניסה למצב חרדה או כעס אני לא מצליח לי לשלוט על הפחדים באמצעות הרציונאל, ובאופן בלתי מוסבר החלק המפוחד והלחוץ שבי מגייס את ההיגיון כדי להוכיח לי שבאמת יש סכנה. הדבר בא לידי ביטוי ביחסיי עם כל גורם אשר מסוגל להכניס אותי למתח. זה יכול להיות גרושתי אשר מספיק ותפלוט הערה כמו "אתבע אותך" ואז אני נכנס למתח וחרדה ולא יכול לתפקד באופן סביר (אני מתוח, לחוץ, עצבני,חסר תיאבון וחסר סבלנות) כמו גם קבלת דואר רשום אשר מכניסה אותי לחרדות ופחדים, עד למצבי קנאה עם בנות זוג (מספיק שאראה את חברתי נוגעת נגיעה חברית בגבר אחר וכבר אני מדמיין שמא יש בינהם משהו והדבר מטריף אותי. כמו גם שבבית הספר של ילדיי יספרו לי על בעיות וכבר אני בוכה ומשתגע. אני מרגיש שלעיתים אני כמו עצם חשופה, כל נגיעה הכי קטנה - והדבר חורט בי פצע. תופעות אלו מלוות אותי זמן רב והן נשנות במחזוריות של בערך שבועיים של מועקות-פחדים-רגיעה וחוזר חלילה. עד כה התמודדתי (חשבתי שאני פשוט רגיש מידי או יותר מאחרים) וסבלתי ,וגם הסביבה שלי סובלת (ילדיי הטובים ומשפחתי החמה) המשותף להם שהם מקבלים אותי כפי שאני. אלא שכיום הדבר מפריע לי מאוד. אני מנסה לבנות זוגיות עם אשה שהכרתי ויש לנו יחסים מצויינים. לעיתים במריבות רגילות של בני זוג אני נכנס לאטרף ומגיב בצורה קיצונית. (במיוחד בנושא קנאה) . אני מרגיש כמו בדה-ז'ה-וו שהייתי כבר בסרט הזה (נישואיי הראשונים) וגם שם היה קטע של Over Reacted עד שהדבר נמאס לה ויחסנו התקלקלו. (כתוצאה ממילים קשות שהייתי פולט תוך כדי האטרף של הוויכוח). אני מרגיש שבמו ידיי אני הורס קשר שיכול להיות אוטופי. אני מכניס את בת זוגי לחרדה כתוצאה מהתגובות הקיצוניות שלי. היא אומרת לי במילותיה "אתה צריך לכוונן את הרגש" וזה כל כך נכון. אבל אין לי את הכוחות הנפשיים לשלוט בכך. רופא ידיד המליץ לי על סרוקסט. שאלותיי : 1. האם קיימת תרופה אשר בעת התרגשות של מועקה - ניתן לקחת אותה באופן זמני ? (פרוזאק אינסטנט...) ולא להזדקק לתרופה באופן תמידי ? 2. האם אכן אני זקוק לטיפול תרופתי והאם אכן סרוקסט מתאים לי ? 3. האם קיים טיפול אלטרנטיבי בסימפטומים שהעליתי ? מה עושים כי זה כואב ואני כועס על עצמי. במיוחד שאני מודע לכך שבמו ידי אני הורס אבל אין לי את היכולת העצמית לעצור את עצמי. תודה מראש.

יותם שלום, אתה מתאר מצב של רגישות יתר, כאילו ואין לך עור וכל דבר נוגע בעצבים החשופים,פוצע, אין מעטה שיגן עליך. טוב, אז אני לא פסיכיאטרית כפי שאתה משער, ולא יודעת מה המינוח המקצועי לתופעה הזו, אבל מכירה מספר אנשים שסובלים מאותה בעיה. קודם כל אתה לא לבד ויש עוד בני אדם כאלה, השניים שאני מכירה קרייריסטים, ונבונים במיוחד, יתכן וזה צירוף מקרים בלבד.... לעניות דעתי כדאי לך להתיעץ עם פסיכיאטר או פסיכולוג לפי בחירתך. מהכרותי האישית עם הסרוקסאט זה כדור טוב שיעניק לך שלווה ורוגע, לא ישנה את אישיותך אך יגרום לך לקחת את הדברים בפרופורציה. אבל כל תרופה, אם בכלל, צריכה להיות מותאמת לך אישית על ידי פסיכיאטר. קח בחשבון תופעת לואי אחת שפסיכיאטרים מסוימים נוטים להפחית מערכה, תיתכן בעיה בתיפקוד המיני או ביצר המיני עם לקיחת תרופה זו. יחד עם זאת חבל שהקשר החדש שבנית יהרס בגלל ההתנהגות הבלתי נשלטת שלך. ישנן תרופות הרגעה מקבוצה אחרת שמשפיעות נקודתית במקרה של מתח או לחץ אך הן לא מומלצות לאורך זמן מכיוון שהן ממכרות. מדיטציה, יוגה ואולי שיאצו יכולים להקל עליך, להרגיע וזה בתנאי שאתה מתחבר לשיטות האלטרנטיביות. תרגיש טוב:-)

ליותם שלום, קראתי את מכתבך בעיון והתרשמתי מהכאב. אני חושב שהחרדה שלך מוצדקת, לא כדאי לבסס מערכת יחסים ולחזור על אותם דפוסי התנהגות שגרמו לגירושין הראשונים. לכן ההמלצה היא להגיע לטיפול, קודם כל שיחות ואז לשקול גם תוספת של תרופות. אני מצטרף לכל דבריה של נטע שכפי שהיא כותבת היא אינה פסיכיאטרית אבל דבריה טובים ונכונים ויוצאים מהלב. הייתי מוסיף רק שאלה אחת, תופעות שאתה מתאר יכולים להיות אחרי טראומה, האם עברת טראומה? מדובר על תאונה, צבא, מחלה קשה, טראומה מינית או כל טראומה אחרת? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

נטע, אני מודה לך על ההתייחסות. אני חושב שאין לי את הפריבלגיה שלא לקבל טיפול, שכן הדבר משפיע על כל מהלך חיי. זה כל כך מכעיס אותי שאני רוצה להכות את עצמי על חוסר השליטה הכל כך לא חכם. לפעמים יש לי מחשבות שאני חייב לפרוק אותם ואין לי את היכולת לשלוט ולהתאפק (כמו טורט אבל במינון לא קליני). כמו לדוגמא מחשבות של קנאה. שוב תודה על ההתייחסות הכנה. יותם שמרגיש יתום.